עריכת הדף "קודש הקודשים" (פסקה)

== הכניסה אליו ==
בדרך כלל חל איסור מוחלט להיכנס לקודש הקודשים, מלבד [[הכהן הגדול]] ב[[יום הכיפורים]]. בין קודש הקודשים לבין ה[[קודש]] - החדר הגדול יותר שלפני קודש הקודשים, שבו הוצבו ה[[מנורה]], [[מזבח הזהב]] ו[[שולחן]] [[לחם הפנים]] - הייתה הפרדה. בבית המקדש הראשון - חומת אבנים, ובבית המקדש השני, שתי פרוכות ואמה מבדילה ביניהם ונקראת דביר. מידות קודש הקודשים היו עשר על עשר אמות (כחמישה על חמישה מטרים) במשכן, ועשרים על עשרים אמה (כעשרה על עשרה מטרים) בבית המקדש.

במקרים בהם נדרשו תיקונים בקודש הקודשים היו משלשלים מלמעלה אומנים בתיבות מיוחדות, הפתוחות רק מצד אחד, כדי שלא יזינו את עיניהם ביופי. לצורך תיקונים היה מותר גם לאנשים אשר אינם כוהנים, ואם היה צורך גם לטמאים להיכנס לקודש הקודשים.

לפי הדעה, שב[[סוכות]] של [[שנת הקהל]] היה המלך קורא מספר התורה שהיה מונח בקודש הקודשים, הרי שהיה על הכהן הגדול להוציאו כמה ימים לפני כן ביום הכיפורים, ולהחזירו למקומו ביום הכיפורים של השנה הבאה.

=== הכניסה אליו לעתיד לבוא ===
לערך משנות הנוני"ם החל [[הרבי]] להוסיף לפרקים לאיחול הקבוע בסיום השיחות - שנלך לארץ הקודש, לעיר הקודש, להר הקודש ולבית המקדש - את המילים "ובקדש הקדשים".

הרבי הסביר זאת על פי דעת המדרש{{הערה|1=ויקרא רבה פרשת אחרי מות, פרשה כא סימן ז, שמות רבה סוף פרשה ל"ח, ילקוט שמעוני תהלים רמז תרנב.}} המפרש את הפסוק "ואל יבוא בכל עת אל הקודש"{{הערה|1=ויקרא טז.}} במשמעות המכוונת להכנתו האישית של הכהן, ולא לזמן. בכל עת שהוא רוצה ליכנס יכנס רק בסדר המפורט בכתוב ("כי אם בזאת יבוא אהרן אל הקודש, בפר בן בקר..."){{הערה|וראה בפירוש הרד"ל שם ועוד שכתבו שדברי המדרש נסובים רק על אהרן הכהן. אך במשך חכמה פרשת אחרי שם ביאר שהכוונה היא שההיתר הוא רק במשכן בו מאיר הגילוי של יום הכיפורים כל השנה, ולפי זה כן הוא בבית המקדש השלישי שיאיר בו הגילוי של יום הכיפורים כל השנה.}}.

בהתאם לדעת כמה מהמפרשים{{הערה|1=בעל הטורים.}} שכוונת הפסוק "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים"{{הערה|1=שמות יט, ו.}} הוא שכל בני ישראל הינם כהנים גדולים, והוא מכוון ללעתיד לבוא - הסביר הרבי שזוהי הסיבה לכך שכשמאחלים זה לזה שניפגש בבית המקדש, לא מסתפקים בזה אלא מוסיפים "ובקדש הקדשים", כי זהו מקומו האמיתי של כל אחד ואחת מישראל.

הרבי מביא דוגמא מהזמן בו איימה גזירת הכחדה על [[מלכות בית דוד]], ויהושבע החביאה את יואש - הנצר האחרון לשושלת המלוכה - בקדש הקדשים!{{הערה|מלכים ב יא, ב-ג. לפי רש"י. וראה שיחת ליל שמח"ת תנש"א בהשלמות הערה 232 שמצד פיקוח נפש מספיק היה להחביאו במחילות.}} שם, במשך שש שנים הוא אכל, שתה וישן. זאת משום שמקומו האמיתי של יהודי הוא בקדש הקדשים{{הערה|שיחת שבת פרשת אחרי קדושים [[תנש"א]]. ושם, שאז התגלה זה דווקא על ידי הסכנה, והוא על דרך זה שהעליה של הגאולה נפעלת ונעשית דווקא על ידי הירידה בגלות.}}.

אמנם, גם לדעת המדרש בכל כניסה לקודש הקודשים יהיה צורך בהקרבת הקרבנות המיוחדים שחייב להקריב כהן גדול בכניסתו לקודש הקודשים ("כסדר הזה"), אך אותם כל יהודי יכול להשיג בנקל והדבר לא יהווה בעיה{{הערה|שיחת י"א אלול תנש"א. בעניין קרבנות וכו' בכניסה לקודש הקודשים ללא עבודה - ראה גם יחידות עם הרבנים הראשיים תשמ"ו סי"ג שמשם משמע שמשה רבינו היה צריך להיכנס בכל פעם שנכנס להביא קרבנות, וראה לקו"ש חל"ב ע' 28 שמשה רבינו לא היה צריך להיכנס בבגדי כהונה. וראה גם שיחת שבת פרשת [[פנחס]] [[תשמ"ז]] סכ"ו-ז.}}. במקום אחר{{הערה|שיחת ליל שמחת תורה שם ה'תנש"א .}} אומר הרבי שבגאולה יוכל כהן גדול - וממילא כל יהודי שיהיה בדרגתו - להיכנס אף "שלא בסדר הזה".

אמנם, בשיחה אחת{{הערה|שבת פרשת שופטים ה'תשמ"ח סעיף י'.}} נקט הרבי שלא יכנסו בפועל לקודש הקודשים, אלא רק יסתכלו לתוכו ויחשב הדבר כאילו נמצאים בו.