עריכת הדף "מאסרו השני של אדמו"ר הזקן" (פסקה)

===המעבר לליאדי===
בתקופת שחרורו של אדמו"ר הזקן מהמאסר השני, משל הנסיך ליובאמירסקי על העיירות והיישובים בסביבות פטרבורג. אחד החסידים שעמד בקשרי ידידות עם הנסיך, סיפר לו על גדולתו של אדמו"ר הזקן, על ההערצה שחשים כלפיו אלפי אנשים ואת הצער של החסידים מהחלטת השלטונות שאדמו"ר הזקן יגור בפטרבורג. הדיבורים גרמו לנסיך רצון עז לפגוש באדמו"ר הזקן, וכאשר נפגש עמו והתרשם מאישיותו, אמר לו שאם יסכים להתיישב באחת מהעיירות שתחת חסותו ([[דוברובנה]] או [[ליאדי]]), הוא יפעל אצל השלטונות שיסיכמו לכך. אדמו"ר הזקן הסכים להתיישב בעיירה [[ליאדי]] והנסיך ציווה שיבנו בתים לאדמו"ר הזקן ולחסידיו.

החסידים ב[[ליאזנא]] ניסו לערער על ההחלטה ולשכנע את אדמו"ר הזקן לחזור ולהנהיג את קהילתו בעדתם, ואף התחייבו לדאוג להוצאות החסידים המגיעים לבקר אצל אדמו"ר הזקן ולשאר הוצאותיו של אדמו"ר הזקן, אך אדמו"ר הזקן סירב להצעתם, וטען בבדיחותא שכתוב שלאדם גדול אסור לגור באותה העיר יותר מעשרים שנה.

ב[[יום שישי]], ערב [[שבת]] נחמו, [[י"ד במנחם אב]] [[תקס"א]] הגיע אדמו"ר הזקן עם חמשת אלפים חסידים והתיישב בליאדי שהפכה עד מהרה לבירת חסידות חב"ד{{הערה|עד פרוץ מלחמת רוסיה-צרפת, בשנת תקע"ב.}}. מאז רווח לאדמו"ר הזקן ולחסידים מהמתנגדים והם חיו חיים של קורת רוח. עבודתו של אדמו"ר הזקן בעסקנות הכלל התפשטה בכל רחבי [[רוסיה]] הלבנה ו[[אוקראינה]] ובתקופה זו התווספו עשרות אלפי חסידים.