עריכת הדף "נפש בהמית" (פסקה)

==כנגד הנפש האלוקית==
נפש זו היא כעין "מראה" של הנפש האלוקית, כל מה שיש בנפש האלוקית הן בכלל והן בפרט (רצון, שכל ומידות) יש גם בה – אלא שבהיפוך.

'''כללות''' נפש האלוקית מקורה בקדושה, ואילו זו בקליפות. אלא שבפרטיות יותר מקורה (לא ב[[שלוש קליפות הטמאות]] אלא) ב[[קליפת נוגה]] (שמסוד עץ הדעת טוב ורע), ולפיכך היא מעורבת טוב ורע{{הערה|ולהעיר, שבשאר האומות מגיעה הנפש המחיה את הגוף "משאר קליפות טמאות" שאין בהן טוב כלל{{הערה|תניא, סוף פרק א'.}}.

'''[[רצון]]''': בכמה מקומות בחסידות מובא שכשם שבנפש האלוקית ישנה גם בחינת "יחידה שבנפש" ש"[[אור מקיף|מקיפה]]" על הנשמה שבגוף{{הערה|היינו, [[עצם הנשמה|עצם הנפש]] שלמעלה מהתלבשות ב[[גוף]]}}, כך ישנה מעין "יחידה" כזו גם בנפש הבהמית{{הערה|היום יום יז תשרי ובכמה מקומות.}}. אלא שהשם 'יחידה' לגבי נפש הבהמית הוא רק בכללות '''ואינו ממש''' כדוגמת הנפש האלוקית, וכמאמר חז"ל"{{הערה|גמרא גיטין סו, ומבואר בכמה מקומות כגון ספר המאמרים תקס"ה עמ' תתל ועוד.}} "בבואה דבבואה לית להו. היינו, שאמנם גם לנפש הבהמית ישנו [[רצון]] שלמעלה מה[[מוחין]] שלה, אך בפרטיות הוא כנגד בחינת [[חיה (חלק הנפש)|'חיה']] שבנפש האלוקית בלבד (ולא כנגד 'יחידה').

'''[[עשר כוחות הנפש|עשר כוחות]]''': כשם שנפש האלוקית כלולה מעשר כוחות הנחלקים בפרטיות לשלושה מוחין{{הערה|חכמה, בינה ודעת}} ושבע מידות{{הערה|חסד וגבורה כו'.}}, כך כלולה הנפש הבהמית מעשר "[[י"א כתרין דמסאבותא|כתרין דמסאבותא]]" (כתרים טמאים){{הערה|הלשון 'כתר' מורה על כוח מקיף. היינו, בקדושה החיות בפנימיות ומתאחד עם הכלי ביחוד גמור על דרך  התאחדות והתלבשות הנשמה בגוף שבאמצעות שניהם יחד נעשה מציאות האדם, אבל בקליפה לא יכול האור לבוא ולהתאחד בפנימיות ולכן נקרא 'כתרין' – לשון מקיף, שאינו מתאחד בפנימיות (ספר המאמרים תרנ"ב עמ' רפז.)}}, שגם בהם שכל המוליד מידות (אלא שבנפש האלוקית השכל הוא העיקר ולכן '''הוא''' מקור המידות, ואילו הנפש הבהמית עיקרה '''מידות''', ורק שהן "לפי ערך השכל"{{הערה|שם=תניא|תניא פרק ו', וראה הערה 2 בשיעורים בספר התניא שם.}}.

'''נפש השכלית''': אינה ממש "נפש" בפני עצמה אלא היא בחינת ה"טוב" שבנפש הבהמית, והיינו המוחין שלה. אך משום שמהותה שונה בתכלית מזה של נפש הבהמית עצמה (שהרי יש לה קשר לאלוקות ואינה היפך הקדושה) מתייחסים אליה פעמים רבות כנפש "עצמאית".

אדמו"ר [[הצמח צדק]] בספרו [[דרך מצוותיך]]{{הערה|דרך מצוותיך, תחילת מצוות פריה ורבייה}} מבאר כי בנפש הבהמית קיימת גם "שכליות להשכיל כל מיני חכמה שבעולם"{{הערה| היינו, תכונת האדם להבין וללמוד את ענייני העולם, בשונה מנפש האלוקית שמבינה רק עניינים רוחניים אלוקיים}}. היינו, מאחר ושורשה מ'''פני אדם''' (שב"פני שור") לכן "צורתה" צורת אדם – שגם היא כלולה [[אדם (מין המדבר)#גדרו|שלושה קוים]], ומוחין ומידות.

נפש זו היא מעין ממוצע בין נפש האלוקית לנפש הבהמית, לפי שהשכל מצד אחד הוא שכל אנושי גשמי שכל עניינו להשכיל בעניינים טבעיים, אך מצד שני בשורשו הוא לבוש לנשמה (לבוש החשמל) ולכן מצד שורשו הנעלה שייך הוא להשכיל השכלות אלוקיות{{הערה|ספר המאמרים תר"ע ד"ה חביבין ישראל).