עריכת הדף "נעליים" (פסקה)

== ב[[גאולה]] ==
בהפטרת [[אחרון של פסח]] נאמר בנוגע לה[[נפלאות|פלאות]] שיהיו בביאת [[משיח]] צדקנו:
{{ציטוט|תוכן=וְהֶחֱרִים יְהוָה אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר בַּעְיָם רוּחוֹ וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים.|מקור=ישעי' יא, טו}}

=== [[כבר היה לעולמים|בדומה ליציאת מצרים]] ===
מה שהכתוב אומר "והדריך בנעלים" (שזהו בהוספה על מה שכתוב "בנהר יעברו ב[[רגל]]", "ברגל" סתם, ואילו כאן נתפרש גם ענין ה"נעלים"), הוא מהענינים שבהם משתווית ה[[גאולה|גאולה העתידה]] ל[[יציאת מצרים]] (כפי שלמדים ממה שכתוב "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות") – כי זה על דרך מה שכתוב אודות [[יציאת מצרים]] "נעליכם ברגליכם"<ref name=":0">ש"פ תזריע תשכ"ה, תו"מ ע' 204 ואילך. וש"נ.</ref>.

למרות שלעת"ל לא יצטרכו לשמירה מדברים המזיקים, וכמ"ש "לא ירעו ולא ישחיתו וגו'", מ"מ, יהיה הסדר של "והדריך בנעלים".

==== ביאור א' ====
לפי שלעת"ל יהיה דין צדק ושכר צדק, ויהי' השכר לפי אופן העבודה, וכיון שהעבודה בזמן הגלות צריכה להיות ע"י לבושים, ועד ללבוש היותר תחתון, שזהו ענין הנעלים, לכן, גם הענין דקבלת שכר יהי באופן שיקחו גם את הנעלים שהשתתפו בעבודה.

והביאור הוא, כי כללות העבודה צריכה להיות למטה דוקא, לפי שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים. וכיון שלמטה ישנם דברים בלתי-רצויים, קוצים וברקנים, שמריעים ומשחיתים, לכן יש צורך בשמירה והגנה על ידי הלבושים שעל הגוף, ועד ללבוש הנעל שעל גבי הרגל.

ובמכל שכן ממה שמצינו ענין הלבושים אצל הקב"ה שעל ידם יורד למטה בתחתונים, כמ"ש "וכל מלבושי אגאלתי", ועל אחת כמה וכמה בנוגע להאדם למטה, "אתם קרויין אדם", שצריך להיות אצלו ענין הלבושים בשביל הירידה למטה.

וענינו בעבודה:

כללות העבודה של קיום ה[[תורה]] ו[[מצוות]] אינה יכולה להיות על ידי [[נפש האלקית]] לבדה, אלא על ידי התלבשותה ב[[נפש הבהמית]] ובגוף הגשמי דוקא. אמנם, מצד התלבשות [[נפש האלקית]] בהגוף באופן של התקשרות והתאחדות ועד שמתפעלת ממקרי הגוף, אזי אי אפשר שלא יתדבק איזה ענין בלתי רצוי – על כל פנים ענין של הגשמה בנוגע לדברי הרשות – שיהיה צורך לרחצו.

וכדי שלא ידבק הרבה – הנה העצה לזה היא ה[[התבוננות]] בהענין ד"אתה בחרתנו מכל העמים", באופן ד"לקחת לו גוי מקרב גוי", היינו, שגם כאשר [[בני ישראל]] נמצאים במעמד ומצב שיש איזה ערך ודמיון ביניהם לבין [[אומות העולם|שאר העמים]], [[בחירה|בוחר]] [[הקדוש ברוך הוא|הקב"ה]] בהם ולוקח אותם מבין העמים, ולכן צריכה להיות הנהגתם באופן של '''הבדלה''' מכל העמים, כמ"ש "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה", "מכל העם" דייקא, אפילו מ[[חסידי אומות העולם]].

וענין זה מתבטא בכך שההתעסקות עם הגשמיות היא ע"י '''הבדלה והפסק''', שזהו תוכן ענין לבוש '''הנעל''' שע"ג הרגל:

רגל – קאי על הארת הנשמה שירדה למטה, כידוע שעיקר הנשמה נשארת למעלה, ומה שנמשך למטה הרי זה בחי' רגל.

והלבוש על הרגל הוא הנעל – חלק היותר תחתון שבא במגע עם הארץ (גשמיות) – שהוא '''למטה''' משאר לבושי הגוף.

ועפ"ז מובן גם בנוגע לשכר העבודה:

כיון שפעולת הדירה בתחתונים נעשית על ידי [[נפש הבהמית]] והגוף דוקא, צריך להיות עיקר השכר לנשמה בגוף דוקא.

וכמו כן, מכיון שהעבודה למטה נעשית באמצעות לבוש הנעל דוקא, צריכה להיות השתתפות הנעל גם בענין השכר.

ולכן נאמר ביעודי הגאולה "והדריך בנעלים" (אע"פ שאז לא יהי' צורך בלבוש הנעל לצורך שמירה והגנה) – כי, מצד שלימות הגאולה בהכרח שבענין השכר תהיה גם השתתפות ה"נעלים", שעל ידם דוקא נעשית מעלת העבודה אצל הנשמה, שמצד עצמה לא היתה מגעת לכך<ref>אחרון של פסח תשכ"ב, תו"מ ע' 346.</ref>.

==== ביאור ב' ====
נוסף על פעולת ה"נעל" להגן על רגלו של לובש הנעל מענינים לא טובים שישנם במקום ההילוך, מצינו גם פעולת הנעל באופן הפכי – כמבואר בדרושי חסידות<ref>ראה המשך וככה תרל"ז פק"י ואילך (סה"מ תרל"ז ח"ב ע' תרסג ואילך). וראה גם המשך והחרים תרל"א בסופו (סה"מ תרל"א ח"א ע' שסג). </ref> בנוגע למלאכים שנמשכים מבחי' נעל דשכינתא, שמצד גודל הפלאת מעלת גילוי השכינה, אי אפשר שתהי' התהוות המלאכים, ולכן יש צורך בלבוש הנעל, נעל דשכינתא, שענינו להעלים ולהסתיר את גילוי האור כו'.

ומזה מובן, שיש גם פעולת הנעל באופן שעל ידה תוכל הארץ לקבל את ההשפעה הרוחנית של לובש הנעל, כי, מצד גודל מעלתה בתכלית הרוחנית, אין הארץ יכולה לקבל אותה אלא ע"י לבוש הנעל דוקא. וכידוע<ref>ראה סהמ"צ להצ"צ מצות מילה רפ"ה (דרמ"צ ז, סע"ב). המשך תער"ב ח"ב ע' א'מג. וש"נ.</ref> בפירוש הבקשה "רצה והחליצנו" – שיהי' הענין דחליצת הנעל, ויומשך האור שלא ע"י לבוש הנעל.

ועפ"ז יש לבאר הענין ד"והדריך בנעלים" – שזה מורה על גדלות מעלת בנ"י לעת"ל, שאפילו הרגל שלהם תהי' במעלה רוחנית גדולה יותר מקרקע הנהר שבו יהי' הנס ("והניף ידו גו' והכהו גו'"), עד כדי כך, שהליכתם תהי' באופן ד"והדריך '''בנעלים'''", כדי שלא תתבטל מציאות הנהר מצד גודל מעלת הרגל של בנ"י!

=== מעשינו ועבודתינו ===

==== מצוות התלויות ברגל ====
כל הגילויים דלעתיד לבוא תלויים "ב[[מעשינו ועבודתינו]] כל זמן משך הגלות", הרי כדי לזכות לשכר שאפילו ב"רגל" יהיה גילוי שלא בערך לאופן הרגיל (שלכן יהיה צורך ב"והדריך בנעלים"), צריכה להיות העבודה בדומה לזה – ע"י המצוות התלויות ברגל, בהליכה וריצה ודילוג (כמבואר בלקו"ת בענין "מדלג על ההרים"), שענין זה תלוי במצב של הרגל.

וזוהי גם החביבות המיוחדת שבכללות ענין היו"ט, שנקרא בשם "רגל", ועאכו"כ חג הפסח, כי "פסח" הוא מלשון דילוג, והדילוג הוא ע"י הרגל, ודוקא הרגל מוליך את הראש, ולכן יש אז חביבות מיוחדת לעבודה הקשורה עם הרגל, ובפרט כשנעשית באופן של יגיעה, מצד ריחוק המקום כו'. וכמו שה[[חיד"א]] אומר שמכל פסיעה לדבר מצוה נברא מלאך טוב, ומזה מובן, שע"י ההליכה למרחק גדול יותר ניתוספים פרקליטין ומלאכים טובים.

וענין זה קשור עם המנהג לילך "[[תהלוכה]]" לשמח יהודים בימי המועדים, ובפרט בשביעי ואחרון של פסח, שאז ישנו הענין שהארץ מבקשת שינעלו את הנעל, כדי שתוכל לקבל את אור הקדושה. 

וכשהולכים לשמח את היהודים השמחה צריכה להיות ניכרת לא רק בקוי הפנים, אלא גם בתחתית הגוף, עד לעקב שברגל, שעליו נועלים את הנעל<ref>אחרון של פסח תשכ"ט, תו"מ ע' 117 ואילך.</ref>.

==== עבודה שקשורה עם נעל ====
כיון שכל הענינים שבביאת המשיח תלויים ב[[מעשינו ועבודתינו|מעשינו ועבודתנו]] כל זמן משך ה[[גלות]], הרי מובן, שכן הוא גם בנוגע לענין ד"והדריך בנעלים", שתלוי ב[[נעליים#בעבודת האדם|עבודה הקשורה עם ענין הנעל]] – ב[[מדה כנגד מדה]]<ref name=":1">אחרון של פסח תשל"ג, תו"מ ע' 96 ואילך. וש"נ.</ref>.

==== הפסק בין הארץ לאדם ====
העקב שברגל הוא אבר היותר תחתון בגשמיות. וכיון שכל הענינים הגשמיים נמשכים מענינם ברוחניות, ובפרט באדם, שכיון שענינו להגביר את הצורה על החומר, הרי בודאי שאצלו תלויים עניני החומר בעניני הצורה – הרי מובן, שהעקב שברגל הוא היותר תחתון גם ברוחניות.

וכידוע שעיקר החיות הוא בראש, ואילו בגוף יש פחות חיות, וברגל החיות הוא פחות ביותר, ועד שבעקב אין החיות בגילוי כלל, שלכן נקרא "מלאך המות שבאדם".

וזהו גם הטעם לכך שההליכה על הארץ היא באמצעות העקב, שנמצא בסמיכות לארץ: ארץ היא בחי' דומם (כללות יסוד העפר). וכדי שיוכל להיות החיבור של האדם, מין המדבר, עם הארץ שמבחי' הדומם, שהם רחוקים זמ"ז בתכלית – צריך להיות "ממוצע" ביניהם, שזהו ה"עקב", בחי' הדומם שבאדם, דכיון שביחס לאדם עצמו ה"ה דומם, לכן יכול להיות בסמיכות לארץ, בחי' דומם ממש.

אך גם העקב שברגל זקוק ללבוש הנעל:

אע"פ שהעקב שברגל הוא בחי' הדומם שבאדם, ועל ידו הולך האדם על הארץ, בחי' דומם ממש – אעפ"כ, צריך להיות הפסק בין העקב שברגל ובין הארץ.

האברים והכחות העליונים של האדם – הרי מלכתחילה אין להם שייכות אל הארץ; החידוש הוא שאפילו בחי' הדומם שבאדם, שיש לו כבר שייכות אל הארץ – צריך להיות דבר המפסיק בינו ובין הארץ.

והענין בזה:

הנשמה – היא חצובה מתחת כסא הכבוד, ולמעלה יותר. ולאחרי שהקב"ה הורידה לעוה"ז להתלבש בגוף גשמי, הנה כדי שיהי' קישור הנשמה בגוף, זקוקים לארץ – "ארץ ממנה יצא לחם", ש"לבב אנוש יסעד", ועל ידו תתחבר הנשמה עם הגוף. אך למרות שצריכים לעסוק בענינים ארציים, צריך להיות בשעת מעשה "נעל" – דבר המפסיק בינו לארץ, היינו, שיהי' מנותק מהענינים הארציים, לעשותם בלא לב ולב. כלומר, שגם בעת המסחר גופא יהי' מנותק מענינים ארציים.

ובדוגמת הנעל שאפילו העקב שהוא בסמיכות לארץ, הרי הוא מנותק מן הארץ, זאת אומרת שאפילו בזמן שהאדם עוסק בענינים הארציים – הרי זה בלא לב ולב, כי אם מצד ההכרח בלבד. וכמארז"ל "יכול יהא יושב ובטל, תלמוד לומר אשר תעשה": מצד עצמו היה יושב בטל ממלאכה בענינים גשמיים, אלא שהוא "אנוס על פי הדיבור", לקיים את הציווי "בכל אשר תעשה"<ref name=":0" />.