עריכת הדף "נידה" (פסקה)

===איסורה לבעלה וההרחקות===
הנידה אסורה לבעלה כל ימי טומאתה וספירתה. במקרים שבהם נכשלו בשגגה באיסור זה, כתבו הפוסקים שיש [[תעניות תשובה|להתענות]] ארבעים יום, או לפדות את התענית ב[[צדקה]]{{הערה|רמ"א יורה דעה קפה, ד. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן שם קפה, יב. וראה [https://chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/sh2/1/334/28.htm#_ftnref_11786 שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים שלד, כח].}}. [[הרבי]] כתב לפדות את התענית בשיעור של עשרים ושישה ושני שליש סלעים של תורה, כפי החשבון במטבע המקומי{{הערה|1=ראה למשל [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/10/3005.htm אגרות קודש כרך י', אגרת ג'ה]. [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/10/3034.htm אגרת ג'לד]. ועוד.}}.

מהפסוק "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ, לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ" למדו חז"ל{{הערה|שבת יג, ב.}} שלא רק בעילה אסורה אלא גם כל קרבה בין הנידה לבעלה, כולל אפילו נגיעה באצבע קטנה{{הערה|רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יא הלכות יח-יט. תוס' שבת שם ד"ה בימי. טור ושולחן ערוך יורה דעה ריש סימן קצה.}}.

על אף שכל העריות נאסרו ב[[איסור יחוד]], על הנידה לא גזרו ומותרת ביחוד, משתי סיבות: שכיוון שכבר בעל יצרו אינו תקיף, ושיש היתר לאיסורה{{הערה|כתובות ד, א. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30499&st=&pgnum=544&hilite= פסקי דינים צמח צדק יורה דעה קצה, א].}}. אך כיוון שהתירו את הנידה ביחוד, הוסיפו חכמים ואסרו כמה עניינים שבהם יתרחק ממנה מחשש איסור כרת, ומכונים "הרחקות". בין הדברים האסורים בימים אלו הם: הושטת חפץ מיד ליד, אכילה מקערה אחת, מזיגת כוס בפניו, ישיבה על מיטתה ועוד{{הערה|טור ושולחן ערוך שם. פסקי דינים שם.}}.

בימים הקדמונים, לפני [[מתן תורה]], הכירו גם [[אומות העולם]] בחשש הסכנה שבקרבה לנידה והיו מתרחקים ממנה ביותר. כל ימי נידתה היתה האישה יושבת מבודדת מחברת אנשים, והיו נזהרים מלדבר עימה או מלדרוך על העפר שעליו דרכה. מכאן מקור שמה "נידה"{{הערה|רמב"ן ויצא לא, לה. [https://www.sefaria.org.il/Shenei_Luchot_HaBerit%2C_Shaar_HaOtiyot%2C_Hilchot_Biah.2.8?lang=he&with=all&lang2=he של"ה שער האותיות, הלכות ביאה].}}. אמנם, על אף שהתורה באה להזהיר ולשמור על הרחקת הנידה מבעלה מחשש איסור - חכמים דאגו לתקנת בנות ישראל{{הערה|כדברי הגמרא (שבת סד, ב): "זקנים הראשונים אמרו: שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין, עד שבא [[רבי עקיבא]] ולימד: ואם כן אתה מגנה על בעלה, ונמצא בעלה מגרשה".}}, ולא גזרו הרחקות קיצוניות כאלו. ומה שלא חששו לסכנות האמורות - הוא מכמה סיבות: כדי שהעם יוכלו לסבול את הגזירות, כדי לא לצער את הנשים, כדי שלא יבלטו ההרחקות לבני הבית וכדי שלא להוסיף על דין תורה{{הערה|שם=חג|[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/3/676.htm אגרות קודש חלק ג, אגרת תרעו].}}.