עריכת הדף "מנצפ"ך" (פסקה)

==ביאורים פרטיים==
באופן כללי נאמר פעמים רבות בתורת החסידות שאותיות מנצפ"ך הם שורש הגבורות ומקומן בספירות העליונות הוא ב[[בוצינא דקרדוניתא]], וכן עניינן בגוף האדם שהן המחלקות ההבל והקול בה' מוצאות הפה (גרון, חיך, לשון, שיניים, שפתיים), אך לא נמצא כל ביאור פרטי - לא בתורת החסידות ולא בתורת הקבלה כיצד אות מסויימת זו רומזת דוקא לאופן מסויים בגבורה{{הערה|כידוע, שה' גבורות הם: חסד, גבורה, תפארת, נצח והוד שבגבורה}} או כיצד היא מורה על מוצא פה זה ולא אחר. (אמנם כתב האר"י ז"ל שיכות אותיות מנצפ"ך למוצאות הפה{{הערה|בע"ח שער כה דרוש ב מ"ק כתב שאות ץ' שייכת לגרון, ן' לחיך, ך' ללשון, ם' לשיניים, ף' לשפתיים}}, אך לא מובנת כלל שייכותם הפרטית דוקא למוצאות אלו{{הערה|למעט ף' ששיכותה לשפתיים מובנת בפשטות}}, וכפי שהקשו מעט מהמקובלים האחרונים{{הערה|כגון ה"בית לחם יהודה" ועוד}}). מצד שני, נמצאו ביאורים שונים לעניינים אחרים באותיות אלו, וכדלקמן.

===כ-ך===
הוא עניין ספירת ה[[כתר]]: פעמיים כ' הם 40 והוא "פתחו של אולם גובהו 40 אמה" והוא רמז לתורה שפתח בה אנכי{{הערה|נראה שהכוונה לשתי הדרגות בכתר, עתיק ואריך, שעולות יחד 40}}, וניתנה ל40 יום כחשבון "וקשרו להם שני כתרים".
ובפרטיות יותר:{{ הערה|תער"ב א ת"ג, תער"ב א' תרכ"ב}}כ' כפופה היא כיווץ, ך' פשוטה – התפשטות. ויובן על פי משל משכל האדם: ככל שגדול יותר המאמץ וכיווץ השכל והאדם מגיע יותר לפשיטות השכל (כפופה), כך גדול כוחו לירד ולהתפשט בפרטים וסברות. ואלו הן שתי הבחינות שב[[כתר]]: עתיק הוא כ' כפופה, ואילו [[חכמה סתימאה]] הוא ך' פשוטה. דהיינו, כ-ך מרמזות על נקודת ההבדל שבין פנימיות לחיצוניות הכתר: עתיק הוא כח הכיווץ ולכן מובדל לגמרי מהנבראים, ולעומתו [[חכמה סתימאה]] הוא כח ההתפשטות ולכן היא השורש הראשון לנבראים.

===ם–ס===
{{הערה|כל הבא לקמן: על פי המשך תערב א תט"ז}}אות ס' היא עיגול, ורומזת למקיף שאין לו שום הגבלה ושום קשר לעולמות.
אות ם' היא ריבוע, ורומזת למקיף שיש לו שייכות למקבלים. אך למרות שיש לו שייכות בכל זאת נקרא מקיף והם אינם משיגים אותו. והטעם, כי הסיבה שבפועל אינם משיגים אותו אינה מצידו (מצד שהוא בלתי מושג בעצם), אלא כי הם מוגבלים.
במקיף זה (בריבוע) דוקא ארבעה קוים, כי הם ארבע אותיות השם, ומהם נעשים ארבעת השמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן.
שני העניינים הללו במקיף (מ"ם וסמ"ך - מקיף עצמי, ומקיף רק מצד המקבלים) הם שתי דרגות בחכמה סתימאה{{הערה|והם על דרך העניין שהוסבר לעיל לגבי כ-ך כפופה ופשוטה}}.

===נ-ן===
אות נ' כפופה נפילה - מלכות, אות ן' פשוטה קימה – בינה, מרמז על העלייה שתהיה למלכות לעתיד לבוא למדרגת הבינה{{הערה|אוה"ת בראשית תרע"ד, 1366, ואוה"ת בראשית 1748}}. הכפילות נ-ן רומזת לחיבור זכר ונקבה, שהוא עניין היחוד, והוא עניין הגאולה{{הערה|אוה"ת בהעלותך שע"ח-ש"פ}}. יחוד נ-ן רומז לגאולה כי הוא עליית המלכות לשורשה בכתר: נ' כפופה היא ספירת המלכות{{הערה|כי נ' ראש תיבת נופלים, ועניין הנפילה מראה על ספירת המלכות ש"לית לה מגרמה כלום"}}, ן' פשוטה היא ספירת הכתר{{הערה|כי 50 שערי בינה הם בכתר}}. לעתיד לבוא תתעלה מלכות בכתר, שזה"ע אשת חיל (ספירת המלכות) עטרת בעלה (זעיר אנפין).

===צ–ץ===
{{הערה|אוה"ת שה"ש תרס"ט}}אות צ' כפופה צדיקים{{הערה|והוא יחוד אחור באחור, כי אות צ' היא י' (חכמה) הפוכה, שמורכבת על נ' (בינה) – והוא יחוד חכמה ובינה באופן של "אחור באחור" (כי האר"י ז"ל הורה לכתוב את הצ' כשיו"ד שלו הפוכה, כי חכמה נקראת אחור (כמו שכתוב "וחכם באחור ישבחנה"}} – שעבודתם מגיעה עד שורש הנבראים, אות ץ' פשוטה בעלי תשובה - גילוי פנימיות עתיק{{הערה|ואע"פ שתמונתה בכתב גם כן יו"ד הפוכה כמו הכפופה}}.

===פ–ף===
אות פ' היא פה - שהוא דיבור, והוא עניין ספירת המלכות{{הערה|מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה}}.
אות צ' הוא צדיק. צדיק היא ספירת היסוד, והיסוד הוא הממשיך את טיפת העצמות.
דהיינו, פ' מורה על החיצוניות וצ' על העצמות{{הערה|אוה"ת וירא 1500, שמות צ"ב}}.