עריכת הדף "חכמות חיצוניות" (פסקה)

==בתורת החסידות==
===האיסור===
[[אדמו"ר הזקן]] כותב שהעיסוק בחכמות אומות העולם נחשב כ[[דברים בטלים]] בנוגע לעוון [[ביטול תורה]]. מלבד זאת, טומאתה של חכמת האומות העולם חמורה מטומאת דברים בטלים: טומאת דברים בטלים מטמאת רק את ה[[מדות]] של האדם המדבר, אך לא את ה[[מוחין]] שלו. אך חכמות חיצוניות מטמאות גם את המוחין של האדם הלומדם ([[חכמה]], [[בינה]] ו[[דעת]]){{הערה|שם=ח|תניא סוף פרק ח'.}}.

[[הרבי]] הסביר את הדיוק בהגדרת אדמו"ר הזקן שהלימוד "'''מטמא'''" את המוחין - כשם שבדיני [[טומאה וטהרה]], לא ניכר שום שינוי במציאות הדבר שנטמא, ואין זו אלא נגיעה קלה, אך באמת נפעל שינוי עצום ביחס לדבר לגבי [[קדשים]] וכדומה; וכמו כן, הטומאה מתייחדת בכך שהיא חלה על כל יהודי ללא חילוקי גילאים, מתינוק בן יומו ועד זקן בן מאה ועשרים, אם נגעו בטמא - נטמאו. וכך הוא הדבר לגבי פעולתו השלילית של לימוד חכמות חיצוניות{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59219&st=&pgnum=101&hilite= שיחת י"ג תמוז תשמ"ב].}}.

הסיבה לחומרתה הגדולה של טומאת החכמות החיצוניות היא, שחכמות אלו נלקחו ב[[שבירת הכלים]] מ[[אחוריים]] של [[ספירת החכמה]] בקדושה{{הערה|שם=ח}}, וחכמות אלו הם החכמה שב[[קליפה]]. חכמות אלו הן ההיפך והמנגד לחכמה בקדושה: בעוד שבקדושה, החכמה היא [[ביטול]], וככל שהאדם משיג יותר כך בטל יותר - בקליפה החכמות הם [[ישות]] ומביאות את האדם ל[[גאווה]] ויהירות{{הערה|ראה (בנוסף למאמרים שצויינו להלן) דרך מצותיך מצות מילה [https://chabadlibrary.org/books/2900630095, ח, סע"א] ואילך. אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק א, ע' קצ.}}.

הסיבה לכך (בנוסף לכך שכל ענינה של הקליפה הוא ישות{{הערה|ספר המאמרים תש"ט שבהערה הבאה.}}) - היא ההבדל המהותי בין ה[[נפש האלוקית]] ל[[נפש הבהמית]]: הנפש האלוקית עיקרה [[שכל]], והבהמית עיקרה [[מידות]]. שכל הוא השגת הענין האובייקטיבי, ומידות הן הנגיעה האישית של האדם בענין; ובנפש הבהמית, אף שגם לה יש שכל, הרי השכל שלה הוא משרת המידות ומחפש תחבולות להשיג ממון, כבוד וכדומה, או מוצא הצטדקויות להנהגתו. וגם כאשר השכל של הנפש הבהמית עוסק בענין אובייקטיבי כמו לימוד חכמה, הוא תופס בכל תחום רק את הישות וההגשמה שבו, ולא את ביטולו לקב"ה{{הערה|שם=חכמה דלעוז|ראה בהרחבה אור התורה יתרו (חלק ג) ע' תשל ואילך. ספר המאמרים תרמ"ז ע' עח ואילך. עטר"ת ע' רפט ואילך. תרפ"ה ע' קצד ואילך. תש"ט ע' 52 ואילך.}}.

רעיון זה היה מטרתם של ה[[יוון|יוונים]] ב[[גזירות אנטיוכוס|גזירותיהם]] "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" - מטרתם לא היתה שייפסק כליל לימוד חכמת התורה, אלא שתהיה התגברות החכמות חיצוניות של הקליפה על החכמה של קדושה. הם ידעו שהלומד חכמות חיצוניות הדבר מוליד בו ישות וגאווה, ורצון לעמוד על דעתו ולחפש את התענוג שלו מזה. הנהגה כזו תפעל שגם לימוד התורה ייעשה לשם התענוג שבמושכלות ומתוך קרירות וספיקות, עד שיוביל לכפירה בה'{{הערה|ספר המאמרים תרפ"ד ע' קנז ואילך.}}.

===ההיתר===
במקרים בהם הותר ללמוד חכמות חיצוניות, יש בכך אף מעלה גדולה. על כך אמר [[שלמה המלך]]{{הערה|קהלת ב, יג.}} "וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ", ומבואר ב[[זוהר (ספר)|זוהר]]{{הערה|חלק ג מז, ב.}} שכוונתו לבטא שיש יתרון שנעשה בחכמת הקדושה דוקא מתוך ועל ידי [[בירור הניצוצות|בירור]] הסכלות. ה"סכלות" כאן אינה שטות אלא חכמות חיצוניות, המביאות לישות, שעל ידי לימודם באופן הנכון לפי חכמת התורה - כמו לימוד חכמת התכונה לצורך ידיעת [[קידוש החודש]] - פועלים גם בהם את הביטול, ואז מוסיפות הן אור גדול יותר בחכמת הקדושה שלא היה בה מצד עצמה. אור זה הוא מבחינת [[פנימיות הכתר]].

ענין זה הוא גם ההסבר להודאת [[יתרו]] "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹקִים"{{הערה|יתרו יח, יא.}}, עליה מבואר בזוהר{{הערה|חלק ב סז, ב.}} שהיא היתה הכנה הכרחית שרק לאחריה היה יכול להיות [[מתן תורה]]: יתרו מייצג את החכמה של הלעומת זה, וכאשר הגיע והתבטל לחכמת הקדושה - נוסף בה אור גבוה יותר ממה שהיה בה קודם לכן, ובכחו של אור זה היתה יכולה לרדת למטה במתן תורה.

אמנם, לא כל אחד יכול לפעול בירור זה (ולכן אמר שלמה המלך "וראיתי '''אני'''", שרק הוא בזכות גודל חכמתו הצליח לראות יתרון זה). מי שאצלו חכמת הקדושה אינה בשלימות, ביטולו לקב"ה אינו מוחלט וייתכן שבהתעסקותו בחכמות חיצוניות יימשך אחריהם ותגבר בו הישות. רק מי ששלם בחכמתו ובביטולו בקדושה, בכחו לברר בירור זה - כמו שלמה המלך, הרמב"ם והרמב"ן{{הערה|שם=חכמה דלעוז}}.