עריכת הדף "גיוס בני הישיבות" (פסקה)

==דעת הרבי==
דעתו של הרבי בנושא זה הינה ברורה ונחרצת, ללא פשרות, שאין לגייס את בחורי הישיבות לצבא ומקומם הנכון הוא בישיבה. ועל אף מעלתם הגדולה של חיילי [[צה"ל]] במסירות נפשם בפועל ממש, בחורי הישיבות פועלים פעולה דומה בשמירה וההגנה ואף יותר.

דעתו של הרבי מבוססת על העיקרון כי "'''בחור היושב ולומד תורה, הריהו מגן על הארץ עוד יותר מן הבחור העומד על הגבול ומסכן את נפשו'''<ref>התוועדויות תשמ"ג ח"ב עמ' 646.</ref>".

במכתב מ[[ראש חודש]] אלול תשכ"א כותב הרבי ברורות:

{{ציטוט|תוכן="במענה למכתבו . . השואל האם מחויב בן ישיבה באה"ק ת"ו להתגייס שמה בצבא. - לפלא הספק בעיניו ועד שצריך לישאול ממרחק, והרי ידוע וגם מפורסם פסק דין הברור של רבני ישראל וכמובן - מבוסס הוא בתורתנו תורת חיים, אשר בני ישיבה אין לגייסם ולא יצאו בצבא. ולימודם תורתנו הקדושה בהתמדה ושקידה - מגין ומציל על ארצנו הקדושה ת"ו ועל הדרים עליה".|מקור=אגרות קודש חלק כ' עמוד שיח}}

סיבת האיסור היא להיות תפקידו של לומד התורה זהה לתפקידו של הלוחם:

{{ציטוט|תוכן=כשם שמטרת הצבא היא להגן על יהודים, כן לומדי התורה הם הצבא המגן גם בגשמיות כפשוטו ממש . . עד שזהו פסק דין בפועל, שיהודי שתורתו אומנותו אסור לקחת אותו לצבא להגן על יהודים ואדרבה, בשעה שלוקחים אותו מלימוד התורה, הרי זה גורע בהגנה.|מקור=שיחות קודש תשל"ז חלק א' עמוד 182}}

את המענה לטענה כי על אף כל זאת - על הבחורים לומדי התורה לעזוב את לימודם ולהצטרף לשורות ה[[צבא]], ביאר הרבי כך:

{{ציטוט|תוכן=ישנם הטוענים: מה זאת אומרת שההוא יישב וילמד תורה? שילך לצבא, ובכך יתווסף עוד חייל, ועל ידי זה דווקא יגיעו לניצחון! - טענה זו היא כשם שיטענו כלפי המפקד היושב לעצמו בחדר ועסוק בלתכנן את טכסיסי המלחמה שיעזוב את כל עיסוקיו וילך להילחם בחזית, כיון שעל ידי זה יתווסף עוד חייל. הרי מובן שכזה  עניין עלול להרוס את כל הצבא;
ועל דרך זה בענייננו: אלו שיושבים ולומדים תורה כל הזמן, אסור להם להזניח את לימודם ולצאת למלחמה, אלא מוכרחים הם לשבת וללמוד תורה, ודווקא על ידי זה יגיעו לניצחון.|מקור=שיחות קודש תשל"ב חלק א' עמוד 258}}

בהתוועדות [[ו' בתשרי]] תשכ"ח נשא הרבי שיחה מיוחדת, בה דיבר על נושא זה בסגנון לא רגיל:

{{ציטוט|תוכן=בדיוק כמו ש"עריק" הוא מי שבורח מהחזית אם העמידו אותו שם, כך גם "עריק" הוא מי שיושב בישיבה שתפקידו שם הוא לשבת וללמוד תורה יומם ולילה כי בזכות התורה ניצלו, בזכות העסק בתורה - "יואב מנצח בצבא", ואם הוא יסגור את הגמרא ויברח כי הוא רוצה להראות שגם הוא לוחם וגם לו מגיע עיטורים וכו' וכו', אז לא רק שהוא לא עוזר לניצחון, אדרבה, הוא עריק ממקומו ופותח את החזית לפני האויב! . . "נשים מוזרות בלבנה" (כמו שאומרת הגמרא) מסתובבות וצועקות "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה"?! - אתה פחדן!! לך ותסביר להם שהתורה הכרחית, וזה העורף וזה היסוד שעליו מיוסד הניצחון הגשמי . . וכמו שדובר קודם, כמו שאי אפשר להיות הניצחון במלחמה בלי ש"יואב בן צרויה על הצבא", כך לא יכול להיות ניצחון במלחמה בלי "דוד יושב ועוסק בתורה".|מקור=התוועדות ו' תשרי תשכ"ח, תמלול מסרט ההקלטה}}

לאחר [[מלחמת ששת הימים]], כאשר נוצרה אהדה בקרב כלל הציבור לצבא, יצא כרוז מיוחד מטעם ארגון [[בני עקיבא]] שיש לגייס את בני הישיבות. בחודש כסלו [[תשכ"ח]] כאשר נכנס הרב [[צבי נריה]] ליחידות אצל הרבי, הרבי הביע לפניו את אי שביעות רצונו מכרוז זה וביקשו כי ימצא דרך למחות נגד כך{{הערה|הספר "בסוד שיח", עמ' 265 מפי הרב צבי נריה - כפי שהעלה על הכתב הרב דוד דרוקמן לאחר היחידות.}}.

כאשר כתב בחור צעיר לרבי כי כל חבריו גויסו לצבא, נמצאים בגבולות ומוסרים נפשם, אך הוא צעיר מגיל גיוס וחושב שאינו יכול ללמוד בישיבה, השיב הרבי{{הערה|נכתב על גליון המכתב מי"ט שבט תשל"א.}}: {{ציטוטון|מובן שעליו להכנס לישיבה גדולה וללמוד בהתמדה ושקידה . . וזה גם יוסיף בהגנה על ארצנו הקדושה.}}

===הרבי על המפד"ל===
בשנות המ"ם, הייתה מפלגה קטנה עם חמש מנדטים שדחפה לגיוס בני ישיבות.

הרבי הגיב בחריפות ובכאב שאפילו דוד בן גוריון שחרר בחורי ישיבה מהצבא, ואילו ראש המפד"ל{{הערה|אותו קומץ קטן של 4 - 5 אנשים}} הם אלה שנגד שחרור הבחורים מהצבא.

===גזירת הגיוס והוספה ב[[לימוד התורה]]===
ב[[התוועדות]] [[ט"ו בשבט]] [[תשל"א]], השתנתה לפתע הבעת פניו של הרבי והתחיל לדבר על גזירת הגיוס:
{{ציטוטון|חיפשתי בכל מאמרי החסידות ולא מצאתי מאמר מתאים לט"ו בשבט, אבל כשהתיישבתי להתוועדות היה מאמר והייתה שיחה.}} לפתע הניח הרבי את ידו על מצחו, ואמר: {{ציטוטון|השבוע כשהבנתי למה דחפו אותי לעניין הזה, החלטתי שמכאן ולהבא כשידחפו אותי לעניינים כאלה, לא אתחמק עוד.}}

מאוחר יותר נודע על גזירה חדשה הקשורה לבחורי הישיבות, וההוראה שהייתה בהתוועדות פתרה זאת.