עריכת הדף "ברית בין הבתרים" (פסקה)

==גלות וגאולה==
המדרש אומר{{הערה|[[בראשית רבה]] פרשה מ"ד, כד/כא. הובא ב[[ילקוט שמעוני]] בראשית רמז ע"ז.}}: [[ארבע]]ה דברים הראה הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים - [[גיהנום]] ושיעבוד מלכויות, [[מתן תורה]] ו[[בית המקדש]]. ואמר לו הקב"ה: כל זמן שבניך יהיו עוסקים בשתיים אלו, הם ניצולים מהשתיים הראשונים. ואם הם יפרשו מהן, הם יהיו נדונים בשתיים אלו. ומכיוון שעתיד [[חורבן בית המקדש|בית המקדש להיחרב]] וה[[קרבנות]] יבטלו, במה אתה רוצה - שירדו בניך ל[[גיהנום]] או שילכו ב[[גלות]] בין המלכויות? דעה אחת אומרת שאברהם ברר לו את השיעבוד מלכויות. והשנייה אומרת, שאברהם היה יושב ומתלבט כל אותו יום במה לבחור בגיהנום או בשיעבוד מלכויות, אמר לו הקב"ה, תחסוך את הצער מלבך - ברור לך את המלכויות. טעם הבחירה הוא - מכיוון שדווקא על ידי השיעבוד בני ישראל יגיעו למעלה העליונה ביותר - על ידי [[שיעבוד מצרים]] זכו ל[[מתן תורה]], ועל ידי ה[[גלות האחרונה]] יזכו לגילוי [[פנימיות התורה]] ב[[תורתו של משיח]] (וראה בהמשך){{הערה|1=[[אדמו"ר הריי"צ]] ב[[ד"ה]] [http://chabadlibrary.org/books/maharyatz/maamarei/692/1/13/index.htm ויתן לך], [[תרצ"ב]].}}.

אז הראה ה' לאברהם את הצרות והקושי של הגלות, והודיע לו שזרעו יהיה "בארץ לא להם", "ועבדום ועינו אותם" - שהמקומיים ישעבדו את בניו למשך ארבע מאות שנה. בני ישראל אכן היו אמורים להיות במצרים למשך זמן זה, אך מכיוון ש[[יוסף הצדיק]] ירד לפניהם וליקט את כל ה[[ניצוצות]] שהיו שם, וזה לקח רק מאתיים ועשר שנים, ועיקר הגלות היה רק שמונים ושש שנים (מאז שנולדה [[מרים הנביאה]]){{הערה|1=[[תורת שמואל]] [[תרל"א]] [http://chabadlibrary.org/books/maharash/tsh/631a/1/15/119.htm חלק א' עמ' קיט]. ושם נסמן.}}.

אולם לאחר מכן, ה' ידון את אותה אומה - בעשר מכות, וכן את שאר אלו שישעבדו לאחר מכן את בני ישראל; ויוציא את זרעו משם ברכוש גדול.

ואתה - אברהם - לא תראה את כל זה, כיוון ש[[הסתלקות|תסתלק]] מן העולם קודם לכן. רש"י מביא להבטחה זו (ואתה תבוא אל אבותיך) פירוש נוסף: ה' הבטיח לאברהם, שאביו תרח יעשה תשובה.

הגאולה המובטחת נקבעה לעוד ארבעה דורות - כלומר, שהדור הרביעי של באי מצרים יכנס לארץ (קהת בן לוי שנכנס למצרים, הרי בנו עמרם, ובניו משה ואהרן, ובניהם נכנסו לארץ). וטעם הדבר, מכיוון שהאמורים - שהיו האומה הכי חזקה, עדיין לא קלקלו מספיק בכדי שה' יעניש אותם.

[[אדמו"ר המהר"ש]] מסביר, שהטעם שעל ידי הגלות בני ישראל יתעלו ועד ש"יצאו ברכוש גדול", הוא מכיוון שעל ידי כריתת הברית נעשים העוברים כמו שני חצאים, וכן גם כאן, מכיוון שבני ישראל נעשו דבר אחד, והם ירדו לברר את העולם ה'נפרד' מאלקות ("טורי דפרודא"), על ידי זה העלייה היא באין ערוך, כמו [[יתרון האור מן החושך]]. ועליה זו היא בבחינה של [[ריח]], שלכן [[מלך המשיח]] יהיה [[מורח ודאין]]{{הערה|1=[[תורת שמואל]] [[ד"ה]] [http://chabadlibrary.org/books/maharash/tsh/627/1/30/index.htm ביום השני הקריב,] [[תרכ"ז]].}}.

הרבי מבאר את הסיבה לכך שדוקא בברית בין הבתרים - שהייתה זמן של התגלות אהבתו של ה' לאברהם - אז בישר לו על גלות בניו: כיון שלאמתו של דבר, בפנימיותה של הגלות ישנה כוונה להביא את הגאולה ולהגיע לדרגה נעלית יותר{{הערה|1=[[לקוטי שיחות]] חלק ב' שיחה ל[[פרשת דברים]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14925&st=&pgnum=84&hilite= סעיף ג].}}.