עריכת הדף "פת ישראל" (פסקה)

===מתי אוסרים===
באם ישנו בצק השייך ליהודי וגוי אפאו, לא הקילו בזה{{הערה|באגרות משה (יו"ד ח"א סי' מה) פוסק, שבאם יש מאפיה גדולה, ואי אפשר לבעל הבית להיות שם כל הזמן, ואין לו עובדים יהודיים (או גם כאלו, רק שהם מחללי שבת בפרהסיא) – יש לזה היתר כמו בפלטר.}} (כמו בבצק השייך לגוי, כיוון שהוא יכול לאפותה בעצמו), ואסור לאוכלו כדין בישולי עכו"ם{{הערה|טור, הובא בש"ך ס"ק ז.}}. ואסור גם למוכרה לגוי, שלא יחשוב שהיא פת ישראל, ויבוא למוכרה ליהודי אחר. אבל אם הוא פתת אותה לשני חלקים, יכול למכור לגוי. ולכן נהגו לא לקנות חתיכות לחם מגוי, שמא הוא קנאו מיהודי, ומחמת איסורה הוא פתת אותה{{הערה|סי"א.}}.

באם עירב ביצים וכיוצא בזה בבצק – אם הביצים מעורבים בעיסה, אין בעיה. אבל באם הביצים "טוחות" על פני הפת (לא מדובר במשיחה סתם, אלא כאשר מחמם את הביצים קודם, כך שיש "ממשות" שלהם על הלחם{{הערה|ראה ערוך השלחן סעיף כא.}}) – זה אסור, מכיוון שזה ב"עין". (ולפי המחבר זה יהיה מותר){{הערה|ס"ו.}}.

איסור זהה ישנו גם בפשטידה שיש בה שומן (של דג) שהוא ב"עין"{{הערה|הובא כאן בס"ו, ונתבאר בסי' קיג בט"ז ס"ק ג, ובש"ך ס"ק ו.}}.

כל ההיתרים דלעיל הם רק כאשר ישנה וודאות מוחלטת לגבי כשרות מרכיבי הלחם (ובביצים אין חשש לאי כשרות, כי ברוב הביצים אין דם וביצי טמאה אינם בנמצא{{הערה|ב"י ס"ק ו (ב). הובא בש"ך ס"ק טו.}}, או שזה בטל לפת{{הערה|ט"ז ס"ק ה.}}). ולכן צריך להיזהר שלא מושחים את הברזלים שעליהם אופים בחֵלֶב או בחזיר{{הערה|רמ"א בס"ו.}}.