עריכת הדף "מצוות ביכורים" (פסקה)

==אופן ההבאה==
===שבעת המינים===
הביכורים באים רק מ[[שבעת המינים]] שבהם נשתבחה ארץ ישראל. וגם בהם, רק מהמינים המובחרים שבהם - דהיינו, "לא מתמרים שבהרים, ולא מפרות שבעמקים, ולא מזיתי שמן שאינם מן המבחר"{{הערה|[[מסכת ביכורים]] פרק א משנה ג.}}, "אלא מתמרים שבעמקים ומפירות שבהרים לפי שהן מן המובחר"{{הערה|שם=בג|[[רמב"ם]] הלכות ביכורים פרק ב הלכה ג.}}. ולומדים זאת מכיוון שהתורה רוצה שיביאו מהמינים שבהם נשתבחה הארץ, והשבח הוא ב"ארץ זית שמן ודבש"{{הערה|[[פרשת עקב]] ח, ח.}}, דהיינו, לא סתם זיתים, אלא זיתים המניבים שמן, ולא סתם תמרים (הנרמזים במילה "דבש") אלא תמרים משובחים שהם כדבש{{הערה|פירוש המשניות להרמב"ם בביכורים שם.}}.
הגמרא דנה במקרה שלא הביא מהמין הכי משובח: ר' יוחנן אמר: לא קדשו הביכורים; ריש לקיש אמר: קדשו, כי זה כמו שהקדיש בהמה כחושה, שהיא קדושה אפילו שזו לא מצוה מן המובחר. וטעמו של רבי יוחנן הוא: התורה אמרה: "'''מ'''ראשית" - ולא כל ראשית, "'''מ'''ארצך" - ולא כל ארצך{{הערה|[[מסכת מנחות]] פד, ב.}}. והרמב"ם פסק: שהכוונה ב"לא מן המובחר" היא, "כגון תמרים שבהרים ותאנים סורות ומרוקבות וענבים מאובקות ומעושנות", ופירות אלו לא נתקדשו{{הערה|שם=בג}} (אבל אם זה רק לא הכי משובח, זה קדש).

===ההפרשה===
בעל ה[[שדה]] כשהיה נכנס לשדהו, והיה רואה את ה[[תאנה]] שבכרה - התאנה הראשונה שגדלה, או את אשכול ה[[ענבים]] או ה[[רימון]] שביכרו, הוא היה קושר אותם בגמי, לציינם, ואומר "הרי אלו ביכורים". והם נעשים קדושים בעודם מחוברים לעץ מזמן קריאת השם. ולאחר מכן כשיסתיים תהליך ההבשלה של הפירות והוא יתלשם, אין צורך להקדישם ולקרוא להם שוב "ביכורים".

אם תלש את הפירות קודם שהקדיש, יכול להפריש גם אחר התלישה. אך אם נטמאו כל הפירות - לא יפריש, כיוון שלא מפרישים ביכורים בטומאה, אלא צריך להפריש מהטהור (האחר) על הטמא{{הערה|רמב"ם הלכות ביכורים פרק ב הלכה יט.}}.

===הכלי===
את הביכורים מביאים בתוך כלי, כמו שאמרה התורה "וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא".
ל"מצווה מן המובחר" צריך להביא כל אחד מהמינים בכלי בפני עצמו; אך באם הביא את כולם בכלי אחד - יצא, אך צריך לסדרם באופן שלא יהיו כולם בעירבוביה, אלא כל מין צריך להיות בפני עצמו: שעורים מלמטה וחטים על גביהן, וזיתים על גביהן, ותמרים על גביהן, ורמונים על גביהן, ותאנים למעלה מן הכלי. וצריך שיהיה משהו שיפסיק בין מין ומין, כמו עלים של דקל וכיו"ב. ועל שפת הכלי, מסביב לתאנים הוא מקיף באשכולות של ענבים{{הערה|[[רמב"ם]] הלכות ביכורים פרק ג הלכה ז.}}.
העשירים היו מביאים את הביכורים בכלים של זהב וכסף, אבל כלי המתכות שהיו מביאים היו חוזרים לבעליהם. והעניים היו מביאים בכלי ערבה ונצרים וכיו"ב, והם היו הולכים לכהנים, מלבד במקרה שהביכורים נטמאו{{הערה|[[רמב"ם]] הלכות ביכורים פרק ג הלכה ח.}}.
בספרי על הפסוק כתוב שהסלים הם בשביל "לזכות מתנה לכהן", והיינו, שזהו חיוב נפרד מהביכורים (ויכול לכאורה לתיתו לכל כהן שירצה); הגמרא אומרת שהסיבה שהעניים מביאים בסלי נצרים היא, מכיוון ש"{{מונחון|בתר עניא אזלא עניותא|אחר העני הולכת העניות}}", והיינו, שזהו חלק נוסף על החיוב של הביכורים (ולכן יכול לתיתו לכל כהן מאנשי המשמר, ולאו דווקא לאלו שקיבלו את הביכורים); התוספות יום טוב{{הערה|בפירושו על המשנה ב{{קח|מסכת|ביכורים}} פרק ג משנה ח.}} כותב, שמכיוון שהעניים מתנתם מועטת, לכן התורה הוסיפה לנתינתם גם את הסלים, על מנת שתהיה יותר חשיבות לנתינתם. והיינו, שזוהי חלק מהנתינה (ולכן הסלים צריכים ללכת דווקא לכהן שקיבל את הביכורים).
הסיבה לזה היא: מכיוון שעניין הביכורים הוא לגלות איך מציאות העולם הינה "לפני ה' אלקיך", דהיינו, לגלות את הקשר הפנימי של הדברים שבעולם עם הקב"ה. והקשר הזה מתגלה דווקא בדרגות הכי נמוכות, ועל דרך שהדירה לה' יכולה להיות דווקא {{קח|דירה|בתחתונים}}, וכן גם כאן, דווקא בכלים הפשוטים ביותר - מתגלה הקדושה והם הולכים לכהנים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16024&st=&pgnum=160&hilite= לקו"ש חלק כט שיחה א לפרשת תבא עמ' 145 ואילך]. [http://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/3144714 שיחת ש"פ תבא תנש"א סעיף ח].}}.