עריכת הדף "מים" (פסקה)

===התורה===
הגמרא {{הערה|[[תענית]] ז' ע"ב.}} ממשילה את התורה למים, "למה נמשלו דברי תורה למים (דכתיב הוי כל צמא לכו למים), לומר לך: מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה". מאמר זה מובא לרוב בחסידות כמשל לשני עניינים המתארים מהות '''התורה''' (ולא רק את הביטול והשפלות הנדרשים '''ללימוד וקיום''' התורה):

'''א.''' כשם ש'''המים שייכים למטה''' כך התורה שייכת דוקא לתחתונים{{הערה|כך מבאר הרבי בד"ה ויקרא אל משה תשל"ב אות ו' את דברי אדמו"ר הזקן בתניא פרק ה'.}} ולא לעליונים{{הערה|וזהו הדיוק בתניא שירדה '''ממקום כבודה''' (כבוד הוא גילויים) ולא '''ממקומה'''}}. הכוונה במשל זה היא למים לעומת שאר היסודות (ולא לעומת נוזלים אחרים): מבין ארבעת היסודות רק המים "מחפשים" לרדת, שלכן למרות ש"הארץ יבשה וקרה והיא כבידה מכולם והמים '''קלים''' ממנה"{{הערה|רמב"ם, יסודי התורה פרק ד.}} הנה כשיש להם אפשרות יורדים המים '''מתחת''' לארץ ומגיעים עד התהום (ולכן המים הם תמיד בהשוואה, ואילו עפר יכול להיות גם הר: כי עפר אינו "מחפש" לרדת, הגם ש"מקומו" למטה מהכל הרי זה רק מצד כובדו אבל לא מצד עניינו).

'''ב.''' כשם ש'''המים לא משתנים''' בירידתם למטה (בשונה מאור השמש שמתמעט, או פרי שנופל מהעץ הרי מתנתק ממקור חיותו ועד שנרקב ונפסד), כך התורה לא השתנתה בירידתה אלא נשארה במהותה ועצמותה כמו שהיא למעלה{{הערה|לקוטי תורה במדבר, דף א' עמ' ג.}}.


במקום אחד{{הערה|אמרי בינה שער ק"ש עט ד.}} מביאה החסידות את המים כמשל '''לפעולת''' התורה על הנפש: התורה נקראת "מי הדעת{{הערה|רמבם הל' מקוואות יא יב.}}. הדעת היא המולידה ומקיימת את המידות{{הערה|תניא ספ"ג.}}, ו[[ה' חסדים]] הנשפעים ממנה הם "מים המגדלים את הוולד" (כדוגמת מי ה[[חלב]] המגדלים את איברי התינוק). היינו, כשם שהחלב מגדל את האיברים כך מי התורה מגדלים את אברי הנשמה{{הערה|תורה אור תרומה דף פ' ע"א.}} (ולכן מי שאינו לומד תורה נשאר גם בגדלותו בגדר '''תינוק''' (שנשבה)).