עריכת הדף "מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן" (פסקה)

==תיק החקירה==
{{להשלים|סיבה=}}

===הגאולה===
====גאולת י"ט כסלו====
ב[[יום שלישי]], "פעמיים כי טוב" - [[י"ט כסלו - חג הגאולה|י"ט כסלו תקנ"ט]], יצא לאור משפט [[אדמו"ר הזקן]] כי הוא חף מכל פשע, לאחר שאדמו"ר הזקן שוחרר מהמאסר ב[[פטרבורג]] שאלו אותו לאן יובילו אותו ורבינו הזקן ענה להם כי הוא מבקש להגיע לביתו של ה[[חסיד]] ר´ [[מרדכי מליעפלי]].

במכתב אותו כתב אדמו"ר הזקן על רגעי השחרור נאמר:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ברם כגון דא צריך להודיע, כי יום אשר עשה [[הקדוש ברוך הוא|ד']] לנו יום יט כסלו,
:יום ג' שהוכפל בו כי טוב, יום הלולא רבא של [[המגיד ממזריטש|רבינו הקדוש]] נשמתו עדן,
::וכשקריתי בס'[פר] [[תהלים]] בפסוק '[[פדה בשלום נפשי]]',
:::קודם שהתחלתי פסוק שלאחריו, יצאתי בשלום מד' שלום.}}

====גאולת כ' כסלו====
באותו בית בו התגורר ר' [[מרדכי מליעפלי]], התגורר בקומה התחתונה ר' [[נטע נוטקין]], מגדולי ה[[מתנגד]]ים, שהיה מאותם המלשינים שהלשינו על אדמו"ר הזקן, ובטעות העבירו את רבינו הזקן לביתו של המתנגד.

משראה המתנגד את [[אדמו"ר הזקן]] נכנס לביתו, נבהל מאוד. עם כל זאת ביקש מאדמו"ר הזקן לשבת וציווה להעמיד את המיחם ובעצמו ניקה את הצלחת. בתוך כך נכנס בדברים עם אדמו"ר הזקן, והתחיל לדבר עימו קשות ואמר לו: הנה אתם מדמים בנפשכם שכבר ניצלתם, דעו לכם שכאשר נפלתם עתה בידי לא תצאו מכאן עד אשר תחתמו לי שאתם מבטלים את נוסח התפילה החדש שלכם, ושאר הדברים שחידשתם שלא נהגו בהם אבותינו, שהיו גדולי ארץ כמותכם. מה היה חסר לכם אם היו אומרים "נעריצך" ולא "כתר".

בסיום הדברים כשיצא אדמו"ר הזקן מביתו התבונן ר' נטע בדמותו האצילית של אדמו"ר הזקן, וייחסו כלפיו נהפך מן הקצה לקצה, עד שלאחר זמן, במאסר השני, היה מהשתדלנים שפעלו לשחרורו. עבור שתדלנותו הציב תנאי, שאדמו"ר הזקן יבקר בביתם של שלושה מגדולי המתנגדים. אחד מהם היה ר' [[יהושע צייטלין]] מ[[שקלוב]]{{הערה|באותו ביקור ניבא [[אדמו"ר הזקן]] שחתנו, [[אברהם פרץ]], ימיר את דתו}}.

[[אנ"ש]] שהמתינו במשך כל אותו היום בביתו של ר' מרדכי מליעפלי לבואו של אדמו"ר הזקן, היו במבוכה גדולה.

החסידים החליטו ללכת אל אותו מתנגד הגר בקומה התחתונה של ביתו של ר´ [[מרדכי מליעפלי]] ולשמוע מה בפיו. כאשר הגיעו לביתו של המתנגד הייתה הדלת סגורה, ומבעד לדלת הם שמעו את קולו של המתנגד הטוען: "נעריצך לא מוצא חן בעיניכם רק הנוסח החדש של כתר?" ומיד הבינו החסידים שבטעות הכניסו את [[אדמו"ר הזקן]] לביתו של המתנגד. החסידים דפקו בחוזקה על דלתו של המתנגד עד שפתח להם. הם השתוממו לראות את אדמו"ר הזקן יושב כשראשו שעון על ידיו ושומע חירופים וגידופים מאותו מתנגד.

המתנגד, בראותו את החסידים נבהל ופניו נפלו. רבי מרדכי מליעפלי רץ בחמת זעם להכות את המתנגד, אך אדמו"ר הזקן רמז לו שלא יעשה לו מאומה וכי יעזוב אותו לנפשו. לפני שיצא אדמו"ר הזקן מבית המתנגד, אמר שצריכים לתת כבוד לאכסניא{{הערה|1=כדוגמת זאת מצינו מצוות התורה "לא תתעב מצרי", ופ[[רש"י]] "הואיל והיו לכם אכסניה בשעת הדחק", וזאת למרות השעבוד הנורא שהשתעבדו בעם ישראל.}}, שתה כוס [[מים]] חמין והלך עם רבי מרדכי לביתו.

"החייתני ממש" - אמר רבינו הזקן לרבי מרדכי - ועוד הוסיף אדמו"ר הזקן: "ותאמין לי שכל ימי שבתי במאסר לא היה קשה לי כמו אותן שלוש השעות ששהיתי בביתו של המתנגד".

למרות ש[[אדמו"ר הזקן]] הורה לחסידיו שלא להכות את המתנגד, היה שם יהודי שלא נמנה על החסידים, וטען שהוא לא מחויב לשמוע לקולו של אדמו"ר הזקן מכיון שהוא לא רבו. הוא נפנה אל המתנגד, ואמר:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=אספר לכם משל. [[משל]] לשני שרים חשובים של ה[[מלך]], שהתווכחו ביניהם באיזה אופן לשבץ את כתר המלך ביהלומים, אם באופן זה או באופן אחר. בנתיים עבר שם עובר דרך חובק אשפתות, והחל לצעוק אל אחד מהשרים שהשני צודק. נענו לו שניהם: אנחנו מבינים בדבר ויש לנו ויכוח אם כי מטרתינו שווה, אך מה לך ולהביע דיעות בין שני שרי המלך?}}

סיים האיש את המשל ואמר: "גדולי עולם מתווכחים באיזה אופן לפאר את כתר המלך, אם על ידי אמירת "כתר" או על ידי אמירת "נעריצך", אך אתה אדם פשוט וגס רוח מה לך להתערב בויכוח בין ענקי עולם?" והעניק לו סטירה{{הערה| [[בית רבי]]}}