עריכת הדף "ישראל ברוך מליאזנא" (פסקה)

==לידת רבינו הזקן ושנות ילדותו==
כשעברה שנה לאחר נישואיו, ואשתו הרבנית רבקה לא נפקדה, היה ר' ברוך בצער, ולאחר התייעצות עם חברו ר' יצחק שאול, החליט ללכת אל הבעל שם טוב, ובהסכמת אשתו הרבנית מרת רבקה נסעו הוא וזוגתו{{הערה|ראה הערות וציונים לסה"ש תש"ג, עמ' 237}} בחודש מנחם אב תק"ד, למזיבוז אל הבעל שם טוב. 

הבעל שם טוב היה עורך סעודה בכל שנה בח"י אלול ואומר תורה, כך היה גם בח"י אלול תק"ד, שקביעותו היתה ביום רביעי. בברכת הלחיים שברך הבעל שם סרב את ר' ברוך אמר "למועד הזה ממש אתם חובקים בן"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}. עוד לפני זה התבטא הבעש"ט אשר ישנה נשמה חדשה שצריכה לרדת לעולם. באותו זמן היה ר' ברוך אצל הבעש"ט, אך גם הוא לא הבין במה מדובר{{הערה|סה"ש תש"ה עמ' 120}}. וגם מהבעש"ט העלימו את הדבר (שמדובר בנשמת רבינו הזקן){{הערה|שם עמ' 127}}.

לפני נסיעתם חזרה של ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה ממזיבוז, נכנסו אל הבעל שם טוב לקבל את ברכת הפרידה. הרבנית רבקה שהיתה במצב רוח של התעוררות גדולה, אמרה למורנו הבעל שם טוב "כשהשי"ת ימלא ברכתו הקדושה של מורנו הבעל שם טוב בבן זכר חי וקיים, תקדישו לתורה ועבודה בדרכו של מורנו הבעל שם טוב". ר' ברוך שאל את הבעש"ט האם לעבור לגור במקום אחר, והבעש"ט ענה לו שלנשמה של הילד טוב יותר לגור במקום שיש אנשים מועטים, כלומר חוטאים מועטים{{הערה|סה"ש תש"ה עמ' 117}}. מורנו הבעל שם טוב ראה התעוררותם הגדולה של ר' ברוך והרבנית רבקה, וברכם, ונסעו שמחים וטובי לב. 

כידוע, היתה הרבנית רבקה למדנית, ובכל יום היו לה שיעורי לימוד בסדר קבוע, אך היה זה בהצנע לכת, וחוץ מבעלה ר' ברוך לא ידע מזה אף אחד. כשהרבנית רבקה חזרה לביתה מביקורה אצל מורנו הבעל שם טוב, נסעה אל גיסתה הרבנית דבורה לאה בויטבסק, למסור לה מה שמורנו הבעל שם טוב אמר להם, מה ששמעה ומה שראתה בדרכי ההנהגה של מורנו הבעל שם טוב, ומה ששמעה שתלמידיו הקדושים התפלאו מאד מסדר עבודתו והנהגתו של מורנו הבעל שם טוב באותו חודש תשרי, שהיה שונה מכל השנים. הרבנית רבקה ביקשה את גיסתה הרבנית לתת לה סדר מה ללמוד בשיעוריה הקבועים, והיות והיא בטוחה שברכתו של הבעל שם טוב תתממש, היא רוצה שתתן לה סדר הנהגה בתפילה ולימוד בימי העיבור. בטוחה היתה הרבנית רבקה בברכתו והבטחתו של מורנו הבעל שם טוב, ומה מאושרת היתה להודיע לבעלה ר' ברוך שברכת מורנו הבעל שם טוב מתמלאת למזל טוב.

ואף שבטוחים היו שמורנו הבעל שם טוב יודע ממילוי ברכתו, החליטו ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה להודיעו על כך, ובתחילת חודש אדר שני נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שברכתו הצליחה, וזוגתו הרבנית נפקדה. מורנו הבעל שם טוב שמח מאד לשמוע בשורה זו, והתענין במיוחד על זמן התחלת העיבור. וכשר' ברוך אמר לו, הורה לו מורנו הבעל שם טוב לברך ברכת שהחיינו בלי שם ומלכות, שיסע מיד חזרה לביתו למסור בשמו ברכת מזל טוב לרבנית, והזהירו בכמה אזהרות. ר' ברוך שב לביתו שמח וטוב לב.

ביום רביעי ח"י אלול שנת תק"ה, נולד רבנו הזקן{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}, באחוזת אביו{{הערה|סה"ש תש"ד עמ' 118}}.

ליום הכיפורים שנת תק"ו, נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. כשנכנס אליו הזהירו מורנו הבעל שם טוב שלא יספר לאף אחד שנולד לו בן, ואת השם שנתנו לו. כשעמד ר' ברוך לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה איך להתנהג עם הילד, לשמור עליו בדרך כלל, ובזמני הקיץ להיות אתו בשדות. מורנו הבעל שם טוב הזהירו מאד לשמור את הילד מעין רואים בכלל, ומנשים דברניות בפרט.

כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ז, שאלוהו מורנו הבעל שם טוב בפרטיות על ההנהגה עם הילד, וחזר והזהירו שלא לספר לאף אחד מילדו זה. אחרי חג הסוכות כשר' ברוך היה מוכן לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה לשנה שלימה בשביל הילד, והזהירו מאד על שמירת הילד מעין רואים, ושלא יספר על חכמותיו כמנהגם של הורים מסויימים.
 
כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ח, התענין שוב על סדר ההנהגה עם הילד. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שכשהגיע לביתו אמרה לו אשתו הרבנית שביום ההולדת של הילד בח"י אלול התחיל לדבר יותר טוב, ובמשך שנת תק"ז הרגישו ההורים שיש לילד זכרון מופלא ותפיסא בלתי רגילה, מה שהילד שומע פעם אחת הרי זה כמונח בקופסא אצלו. מורנו הבעל שם טוב הזהיר שוב את ר' ברוך באזהרה חמורה שיעלים שהשי"ת ברכם בבן זכר, וכשישאלוהו יענה בקצרה שמקווים הם להשי"ת שבטח יהיה בהצלחה. 

כשר' ברוך נכנס אל מורנו הבעל שם טוב לקבל רשות לנסוע הביתה ולקבל ברכת הפרידה, סיפר למורנו הבעל שם טוב על החלטתם להביא את הילד אל מורנו הבעל שם טוב בח"י אלול הבא, כשיצטרכו לגזוז שערות ראשו ולהניח לו פיאות הראש. מורנו הבעל שם טוב הסכים, והזהיר עוד הפעם לשמור את הילד מעין רואים, ושהאם והדודה דבורה לאה יסעו עם הילד, שיבואו בח"י אלול אחרי התפילה, ואחרי שהוא יגזוז את שערות ראשו ויניח לו פיאות, יסעו מיד חזרה. ושיזהרו שאף אחד לא ידע מכך. 

כשר' ברוך הגיע לביתו מצא שבמשך שני החדשים שהוא לא היה בבית, נהיה הילד בקי בהרבה פרקי תהלים, הוא הרגיש שלילד יש תפיסא בלתי רגילה וזכרון מופלא, ומה ששומע פעם אחת הוא זוכר תמיד. 

ביום הרביעי ח"י באלול תק"ח, באו הרבנית רבקה וגיסתה הרבנית דבורה לאה עם הילד למזיבוז, אל מורנו הבעל שם טוב. ומיד אחרי שמורנו הבעל שם טוב חינך את הילד בפיאות הראש וברכו, הזהירן לנסוע מיד חזרה לביתן, ושלא ידברו ביניהן על מקום היותן וברכן בשנה טובה ובנסיעה כשורה.

שהיה רבינו בגיל שש שנים, למד עם אחיו ר' מרדכי בגן הפירות, את הפסוקת "אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ" עם פירוש רש"י. ר' מרדכי לא יכל להבין כיצד אפשר לדעת איזו קרקע טובה יותר לזריעתם של פירות מסויימים, הסביר לו אחיו הרבי את הדבר, והמחיש לו בראיה ניצחת, שכן אפשר לשמוע איך מעיינות המים זורמים באדמה, ומתחת לתל האבנים הלבן, אמר לו הרבי הזקן, עובר מעיין מים חזק. במשך הזמן פרץ המעיין דרך תל האבנים הלבן, ונתהווה בריכת מים גדולה, שכעבור מספר שנים בשעה שפרצה מגיפת הבהמות, הביאה בריכה זו ברכה וטובה רבה לכל העיירות בסביבה, וקראו לבריכה בשם המעיין הלבן (ביעלי רוטשעס){{הערה|סה"ש תש"ב עמ' 150.}}. 

כשהגיע בנו לגיל 10, התחיל אביו ר' ברוך ללמוד עימו שו"ע חושן משפט. ר' ברוך עצמו היה גאון גדול ובקי גדול בסדר נזיקין, וכפי שסיפר בעצמו, קיבל את ידיעותיו הרבות בזה מחמיו ר' אברהם הגנן, שהיה גם הוא גאון ובקי בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 57. וראה שם שאדה"ז היה נוהג לשאול אצל הרי"ב מה שלמד מסבו ר"א הגנן}}. והודות לביקאותו של ר' ברוך בתחום זה, גם רבינו הזקן וגם אחיו של ר' משה, נהיו למדנים ובקיאים גדולים בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש תש"א שיחת חג השבועות.}}. אדה"ז פעם אמר שאת התענוג בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך, ואת גילוי אליהו ורוה"ק קיבל מאמו הרבנית רבקה (וגם הרבי הרש"ב התבטא פעם, שמה שנדפס על דף השער של שו"ע אדה"ז בהוצאת קאפוסט הפסוק "יהי מקורך ברוך", זה רמז לכך שאת ידיעותיו של רבינו הזקן בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך{{הערה|שם.}}).

בביתו רבינו הזקן היה רואה כיצד אביו מייקר ומכבד את האנשים הפשוטים, והדבר השפיע עליו עמוקות{{הערה|סה"ש תש"ז עמ' 149}}. לימים היה רבינו הזקן היה אומר, שמאביו ר' ברוך הוא למד מהי אהבת ישראל, מדוד ר' יוסף יצחק למד מהי אהבת התורה, ואצל המגיד ממעזריטש למד מהי אהבת ה'{{הערה|סה"ש תש"ח עמ' 219}}. 

מזמן לזמן היו החסידים המבקרים את ר' ברוך, משוחחים אף עם רבינו הזקן, שהיה אז ילד כבן עשר, והתפלאו מאד מגאונותו הרבה וכישרונותיו{{הערה|ראה גם סה"ש תש"ד עמ' 133}}, אך אביו ר' ברוך מאד לא היה שבע רצון מזה, אשר כפי הנזכר קיבל הוראה מהבעש"ט שלא ידעו ולא יפרסם על בנו. פעם אחת בעת ששהה אצלם הרב ר' מאיר אייזיק מהרקי, שהיה אחד מתלמידי הבעש"ט והה"מ, למדן מפורסם ועוסק בדרכי החסידות, ושוחח עם רבינו הזקן, והתפעל מאד מעומק ידיעותיו. כשהגיע חג הפסח אמר לו ר' ברוך שיחזור לעירו, ולא יסמוך על הרב הממלא מקום שנשאר שם. כשחזר ר' אייזק לעירו גילה שאכן הממלא מקום טעה בדבר הלכה, ובזכות חזרתו העירה נצלו כולם מדבר מכשול{{הערה|סה"ש תש"א שיחת שביעי של פסח}}.

לקראת הבר מצוה של בנו שניאור זלמן, התאספו לאחוזת ר' ברוך הרבה גאונים, מויטבסק, ממינסק ומפלוצק. הגאונים שתפסו מקום מרכזי ביותר בחגיגה, והם: ר' ברוך, אבי רבינו הזקן. ר' יוסף יצחק משריי, גיסו של ר' ברוך. ור' משה ראובן, בנו של הגאון ר' אברהם זאת מבשינקאוויטש, שמילא את מקומו בראשות הישיבה שם. ור' אברהם מאיר, תלמידו של בעל סדר הדורות. גם ר' משה מפוזנא, סביו של ר' ברוך, הגיע, ויחד ערכו חגיגה גדולה שנמשכה שבעה ימים, אשר בכל יום היה סעודת מצוה עם הרבה חידושי תורה. כפי המסופר חידושיו של בעל הבר מצוה עצמו התעלו על חידושי כולם, ואז הסמיכו הגאונים את רבינו הזקן לרבנות, ורב המקום כתב זאת בפנקס החברא קדישא לזכרון לדורות{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 59}}.