עריכת הדף "רבי מאיר אבן גבאי" (פסקה)

===עבודת הקודש===
ספרו העיקרי והמפורסם ביותר של רבי מאיר הינו הספר עבודת הקודש, המכונה גם 'מראות אלקים', בו הוא פורס שיטה ייחודית בתורת הקבלה. את דבריו בעניין זה חילק לארבעה נושאים עיקריים: חלק האחדות - העוסק באחדות ה', חלק העבודה - על עבודת ה' המוטלת על האדם, חלק התכלית - על מטרת קיומו של האדם ביקום וחלק סתרי תורה (בו הוא מתמקד רבות בתיאורי מעשה בראשית המצויים בספר בראשית).

בספר זה מתווכח עם חכמי המחקר היהודיים, בהם ה[[אבן עזרא]], [[רמב"ם]], [[רבי יוסף אלבו]], [[רבי יצחק עראמה]], [[רלב"ג]] ועוד, ומנסה להראות כי לא ניתן להבין את טעמי המצוות בפרט ותעלומות התורה בכלל על ידי המחקר בלי סודות התורה.

בספר מבוארים עיקרים ויסודות ביהדות ובחקירה על פי פנימיות העניינים - הקבלה, מהם: [[אחדות ה']], הקשר בין הקב"ה לנבראים, דרכי ההנהגה האלוקית, עבודת האדם ו[[תכלית ירידת הנשמה לעולם הזה]], וביאור אגדות תמוהות ומופשטות ב[[תנ"ך]].

חידוש גדול ועיקרי המתבאר בספר, הינו ביאור ותפיסת עניין [[עשר הספירות]] וחלוקתן, סדר השפעתן ומהותן - שהיא, לפי ר' מאיר, אלוקות בעצמה{{הערה|עניין המתבאר בארוכה ב'מצוות האמנת אלוקות' בספר המצוות לצ"צ, בחלקה הראשון}}. ביאור זה היווה בסיס לתורת האריז"ל ותלמידיו, שנסמכו עליו ואף ביארוהו בהרחבה.

אחד הדברים הבולטים לאורך כל החיבור, היא התנגדותו החריפה של המחבר לשיטת הלימוד של הפילוסופים היהודים וחכמי המחקר, שלדעתו לקוחה ממקורות גויים. לפי הבנתו והבחנתו דבר זה גורם להם לפרש את פסוקי התורה ומאמרי חז"ל שלא כפי האמת. עיקר חיצי ביקורתו מופנים אל ספר [[מורה נבוכים]] של הרמב"ם.

הספר מהווה ככל הנראה את הסיכום המקיף ביותר של תורת הקבלה שקדמה למקובלי צפת, והוא נחשב עד היום כאחד הספרים החשובים בהקבלה. בספר זה מרבה הוא להתפלמס עם קודמיו בתורת הקבלה, ביניהם [[ר' עזריאל מגירונה]] ור' שם טוב ביבאגו. הספר עבודת הקודש נדפס לראשונה בשנת ה'שכ"ח בשם "מראות אלוקים" (המרמז על שיטתו הנ"ל, שהספירות (בהם עוסק בעיקר בספר) הינן מהות אלוקות).

ידוע בידינו{{מקור}}, שאין ללמוד בספרי המקובלים הראשונים שקדמו לתורת האריז"ל, מלבד ספר זה.