עריכת הדף "עוזיאל חזנוב" (פסקה)

==כמעט ונתפס==
המעקבים אחרי ר' עוזיאל הלכו והתהדקו, והפחד היה נורא. היו תקופות שהתחבא במרתף הבית במשך חודשים ארוכים עד יעבור זעם. בנתיים רעייתו הינדא נאלצה למכור סיכות ראש בשוק כדי לפרנס בדוחק את המשפחה. "אבא התחבא במרתף זמן ממושך עד שהבין כי החיפושים אחריו פחתו, אלא שזמן קצר לאחר מכן שוב נאלץ היה לרדת למרתף. היו אלו ימים קשים לו, לאמא ולנו הבנות הקטנות", מספר הגב' בתיה קלמנסון בהתרגשות. 

באותה תקופה קשה החליף את שם משפחתו כדי לנסות לטשטש את זהותו על מנת שלא ייתפס. הוא החליף את שם משפחתו האמיתי שמיט ל'חזנוב'. 

כשהגיעה בתו הבכורה רבקה לגיל בית ספר, נמנע מלשולחה ללימודים ב'שקולע' כדי שלא ייכנס בה מהחינוך הקומוניסטי הכפרני. אולם כשיד הקומוניסטים החלה הלכה והייתה קשה יותר ויותר, שלח אותה לבית הספר, אך עשה כל מאמץ כדי שלא תגיע ללימודים בשבת. 

[[המשטרה החשאית]] הלכה והחריפה את המעקבים אחרי יהודים שומרי מצוות בכלל ואחרי חסידי ליובאוויטש בפרט. לדאבון לב, היו יהודים שלא עמדו בלחץ הכבד שהופעל עליהם, והם הפכו ל"[[מוסר]]ים". פעם גם ר' עוזיאל כמעט ונתפס בחכתו של [[איצ'ה המוסר]]. מספרת הבת בתיה: "הייתי אז ילדה קטנה, כשבאחד הימים ניגש אלי ברחוב הסמוך לביתינו יהודי ששאל אותי איפה גרים ההורים. עוד בטרם הספקתי לענות לו, ודודי הרב שמואל שטיינהארט בא ממול וצעק לעברי שלא אענה לו ולהתרחק ממנו. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, אך הדוד לא הרפה וצעק 'אמא שלך קוראת לך, רוצי הביתה'. רצתי כש'המוסר' רץ בעקבותיי.

"כעבור כמה ימים הגיעו אנשי [[המשטרה החשאית]] לעצור את אבא, אולם הם טעו בכתובת והגיעו אל השכן הגוי. לשמחתנו זה לא גילה איפה אנחנו גרים, ולא רק זאת, אלא מיד לאחר שעזבו את ביתו, הוא מיהר להודיע לאבא כי מחפשים אחריו. אבא הבין כי הוא על הכוונת, ומיד הוא נסע יחד עם המשפחה לעיירה נידחת בשם קרוקול, שם היינו המשפחה היהודית היחידה"...