עריכת הדף "משתמש:הלוחם החסידי/עלון/2" (פסקה)

==ישיבת תומכי תמימים וורשה==
'''כתב:''' {{א|חסיד של הרבי}}

ישיבת תומכי תמימים וורשא נוסדה ביום ב' ניסן תרפ"א. בשנת תרפ"ט נערכה בישיבה חתונת הרבי עם הרבנית חיה מושקא. בקיץ תרצ"ה כשעזב אדמו"ר הריי"צ את וורשא עזבו עמו גם התלמידים המבוגרים, ובעיר נשארו רק שלוש הכיתות הצעירות, שהמשיכו להתקיים עד שפרצה המלחמה ונתפזרה הישיבה.
ביום ב' ניסן תרפ"א, נוסדה ישיבת תומכי תמימים בוורשא, פולין - סניף לישיבת תומכי תמימים המרכזית, על ידי הרב שרגא פייביש זלמנוב והרב זלמן שמוטקין.

תחילה התקיימו לימודי הסניף החדש בבית-הכנסת החב"די שברחוב פרנצ'יסקנר, ובתור "משפיע" לחסידות נתמנה הרב ברוך פרידמן. עם התלמידים למד גם הרב דובער משה שמוטקין.

הישיבה התפתחה בהצלחה גדולה וכעבור שנה-שנתיים נתרבו ספסלי בית-המדרש ליותר ממאה עד שהמקום היה צר להכיל את כל התלמידים, ואז עברה הישיבה ללמוד בבית-כנסת גדול יותר.

לראש ישיבה נתמנה הרב שמעון ענגיל ולמנהל רוחני נתמנה הרב אלטר שימחוביץ.

כשהגיע מספר תלמידי הישיבה לשלוש מאות - בשנת תרפ"ה בערך - עברה הישיבה לבנין מיוחד רחב ידים, בעל שלוש קומות, ברחוב מלבסקי, ולועד-ההנהגה של הישיבה נתווסף גם הרב יחיאל צבי גוראריה. למפקח ומרכז לימוד הנגלה בכל מערכות הישיבה נתמנה הרב שמואל זלמנוב.

בשנת תרפ"ח ביקר אדמו"ר הריי"צ בפעם הראשונה בוורשא והביע את שביעות רצונו מסדר והנהגת הישיבה בעיר זו.

בשנת תרפ"ט הגיע שוב אדמו"ר הריי"צ לוורשא, והפעם בכדי לקבוע בחצר הישיבה את חתונת בתו הרבנית חיה מושקא עם הרבי שנערכה בי"ד בכסלו באותה השנה. באותה תקופה כבר למדו בישיבה כמה מאות בחורים.

בשנת תרצ"ב נוסדה בישיבת תומכי תמימים בווארשא, מחלקת "מכינה", עבור התלמידים הצעירים יותר.

עד עתה היו בישיבה ב' שיעורים, לתלמידים בגיל 14-17, וה"אולם" למבוגרים יותר הלומדים בפני עצמם. כעת נוספה גם "מכינה" לתלמידים בגיל בר מצוה או פחות.

בשנת תרצ"ד עבר אדמו"ר הריי"צ להתגורר בקביעות בוורשא ואז נפתחו סניפים מהישיבה בשם "אחי תמימים" בכמה מערי השדה שבמדינת פולין.

באותה תקופה כיהנו כראשי הישיבה גם הרב יהודה עבער והרב דובער גרפינקל.

בשנת תרצ"ו, כשעזב אדמו"ר הריי"צ את וורשא עזבו עמו גם התלמידים המבוגרים, ובעיר נשארו רק שלוש הכיתות הצעירות, שהמשיכו להתקיים עד לפלישת הצורר הנאצי ימ"ש.

בישיבה זו הוצאו לאור גליונות התמים.

נוסף לישיבה המרכזית בווארשא-אטוואצק, נוסדו יותר מעשרה סניפים, בעיירות שונות ברחבי מדינות פולין, ליטא ולטביא. הם שימשו כמכינות לישיבה הגדולה בווארשא-אטוואצק.

*בשנת תרפ"ו נוסד סניף באטוואצק (שהתקיים רק שנה אחת).
*בשנת תרפ"ז נוסד סניף בווילנא.
*בשנת תרפ"ט נוסד סניף נוסף בלאדז.
*בשנת תר"צ נוסד סניף נוסף בחמעלניק.
*בשנת תרצ"ב נוסדו סניפים נוספים בפאציאנאוו ובריגא ובקאוועל ובבאראנאוויץ (שלושה האחרונים התקיימו רק שנה אחת).
*בשנת תרצ"ה נוסדו סניפים נוספים בגלובאקא ובראציאנז [או ראציאנף].
*בשנת תרצ"ו נוסד סניף נוסף בחעלם.
*בשנת תרצ"ז נוסד סניף נוסף בדאנקרא, שבלטביא.
*בשנת תרצ"ח נוסדו סניפים נוספים בקאלושין, לענטשנא וסטאפניץ.
*בשנת תרצ"ט נוסד סניף נוסף בליווענהאף (ליואני), שבלטביא. בתחלת תש"א התאחדו הסניפים בליווענהאף ובדאנקרא, ועברו לריגא.
בישיבות האלו למדו במשך השנים שלפני המלחמה אלפי תלמידים, שרובם ככולם ניספו בשואה. רק כמאה, או מאה וחמישים מהתלמידים, ניצלו. מהתלמידים האלו שניספו, לא נשאר, כמעט, שום זכר.