עריכת הדף "מעמד הברכות והקללות" (פסקה)

===הנוסח===
פרשני המקרא מסבירים, ש-11 דברים אלו, הם דברים שנעשים בסתר, והינם רק בין האדם למקום. ולכן דווקא עליהם באה האזהרה. כן, כל אחד מה'ארורים' הוא כנגד אחד השבטים{{הערה|1=הביאור דלקמן בנוגע לקשר בין הארורים לשבטים הוא [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4608&st=&pgnum=401 משיחת ש"פ תבוא תשל"ג ס"ה (שיחות קודש ח"ב עמ' 371 ואילך]).}}, לא לגבי דבר שבפועל נעשה רע בהם, אלא שיכל לקרות או שקרה לאחרים שקדמו ולא לנשארים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4609&st=&pgnum=32 שיחת ש"פ האזינו תשל"ד ס"ה (שיחות קודש עמ' 13 ואילך)].}}.

הגמרא ב[[מסכת סוטה]]{{הערה|דף לז, ב.}} מסבירה, שכל האזהרות הן על מי שבא על הערווה ומוליד ממזר, שזה גורם לשאר הדברים לבוא כתוצאה מזה. 
{{ציטוט|תוכן=אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת ה' מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר. וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן:}}
האזהרה היא בפשטות בנוגע לעשיית [[עבודה זרה]] לעצמו. אך ב[[זהר]]{{הערה|חלק ג קכז, ב ואילך.}} מובאת אזהרה זו לגבי הלומד עניינים של [[מעשה מרכבה]], והוא 'מגשם' את הדברים (מציירם באופן גשמי, כאילו לקב"ה יש צורת הגוף וכיוצא בזה).

ארור זה הוא כנגד שבט דן, שקשור עם עבודה זרה, כמו שכתוב בנוגע ל[[אברהם אבינו]] שרדף אחרי המלכים "עד דן", כי "שם תשש כחו, שראה שעתידין בניו להעמיד שם עגל"{{הערה|[[פרשת לך לך]] יד, יד וברש"י.}}.
{{ציטוט|תוכן=אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ. וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:}}
אזהרה זו היא שלא יזלזל באביו ואימו. עניין זה הוא הדין של "[[בן סורר ומורה]]" ש"איננו שומע בקולנו"{{הערה|[[פרשת תצא]] כא, כ.}}.

ארור זה הוא כנגד שבט אשר, כיוון שבן סורר ומורה יכול לבוא רק מתוך שבט שיש לו הרחבה גדולה בגשמיות, כי אילו היה דחוק לא היה יכול להיות "זולל וסובא"; ושבט כזה היה אשר ש"שמנה לחמו"{{הערה|[[פרשת ויחי]] מט, כ.}}.
{{ציטוט|תוכן=אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ. וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:}}
האזהרה היא על השגת - הזזת - הגבול שנמצא בין שדהו ל[[שדה]] חברו, כך שהשטח שלו יגדל. חז"ל{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43034&st=&pgnum=129 שו"ת מהרש"ל, תשובה פט].}} השתמשו באזהרה זו גם כלפי אדם שפותח עסק שגורם למשיכת קונים מהעסק של חבירו, וגורם לו להפסדים.

ארור זה הוא כנגד שבט יששכר, כיוון שהוא "רובץ בין המשפתים" - שהוא נמצא בגבולים, לכן אצלו צריך לברר שלא ישיג את הגבול.
{{ציטוט|תוכן=אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ. וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:}}
אזהרה זו היא על הכשלת "הסומא בדבר, ומשיאו עצה רעה", דהיינו, לא לתת למישהו עצה שאינה ראויה בשבילו.

ארור זה הוא כנגד שבט בנימין, כיוון שאנו מוצאים שאחר [[הסתלקות]] אהרון הייתה עצה רעה לשוב למצרים, וכתוצאה מכך נהרגו 7 משפחות שחזרו. וחמש מתוכן היו משבט בנימין{{הערה|[[פרשת פנחס]] כו, יג; כד.}}, לומר לך שעיקר העניין של העצה הרעה הוא בשבט זה. ולכן גם מודגש בפסוק "בדרך".
{{ציטוט|תוכן=אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה. וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:}}
ארור זה הוא כנגד שבט יהודה, כיוון שמשבט יהודה היו בפועל שופטים במשך כל הדורות. (ואפילו שנאמר בלוי "יורו משפטיך ליעקב"{{הערה|[[פרשת וזאת הברכה]] לג, י.}}, אך זה לגבי לימוד משפטי התורה ולא לדון).
{{ציטוט|תוכן=אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו. וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:}}
ארור זה הוא כנגד שבט ראובן, כיוון שאנו מוצאים אזכור בתורה על כך שראובן "שכב את בלהה פלגש אביו"{{הערה|[[פרשת וישלח]] לה, כב.}}.
{{ציטוט|תוכן=אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה. וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:}}
אף שבפשטות האזהרה היא על שוכב עם [[בהמה]] (והסיבה שאומרים אותה היא, כי היא לא תמחה בידו), חכמים למדו מזה גם בנוגע לנישואין עם אישה במקום שבו אין [[מקווה]], ובכדי לטבול צריך ללכת למקום רחוק, והן לא הולכות לשם לבד, וזה יכול לגרום לזנות{{הערה|[[מסכת עירובין]] נה, ב.}}. וכן למדו מזה שאסור לישא בת עם הארץ{{הערה|[[מסכת פסחים]] מט, ב.}}.

ארור זה הוא כנגד שבט גד, מכיוון שאיסור זה עלול לעבור מי שיש לו ריבוי בהמות, ודבר זה נאמר על השבטים ראובן וגד{{הערה|[[פרשת מטות]] לב, א.}}
{{ציטוט|תוכן=אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ. וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:}}
ארור זה הוא כנגד שבט נפתלי, כיוון ששמו נקרא על שם ש"נפתולי אלקים נפתלתי עם אחותי"{{הערה|[[פרשת וישב]] ל, ח.}}, דהיינו, שאצלו היה קירוב לאחות.
{{ציטוט|תוכן=אָרוּר שֹׁכֵב עִם חֹתַנְתּוֹ. וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:}}
ארור זה הוא כנגד שבט יוסף, וכמו שרואים שהוא עמד בנסיון עם אשת פוטיפר, שהיה חמיו. ועמידתו בנסיון נותן כח לבני ישראל לעמוד בניסיון זהה.
{{ציטוט|תוכן=אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר. וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:}}
בפשטות אזהרה זו היא בנוגע לרציחה, אבל חז"ל למדו מכאן אזהרה לאמירת [[לשון הרע]]{{הערה|פרשני המקרא כאן.}}. [[הרבי]] 

ארור זה הוא כנגד שבט לוי, כיוון שעליו ועל שמעון אמר [[יעקב אבינו]] "כלי חמס מכרותיהם"{{הערה|[[פרשת ויחי]] מט, ה.}} - שהם החליפו את "קול יעקב" ב"ידי עשיו"; אך רש"י שולל את שמעון, ועל כן זה לוי.
{{ציטוט|תוכן=אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי. וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:}}
ארור זה הוא כנגד שבט זבולון, כיוון שנתינת שוחד בכדי "להכות נפש" הוא דבר השייך בסוחר, וזבולון הוא זה שהיה סוחר.
{{ציטוט|תוכן=אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם. וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:}}
אזהרה זו היא כוללת "את כל התורה כולה. וקבלוה עליהם באלה ובשבועה". מכיוון שהיא אזהרה כללית היא אינה כנגד שבט מסויים.

;שבט שמעון
רש"י כותב ששבט שמעון לא היה בכלל ה'ארור', מכיוון שמשה רבינו לא רצה לברכו לפני [[הסתלקות]]ו, לכן הוא גם לא קיללו.