עריכת הדף "מליחת קרבנות" (פסקה)

==בחסידות==
ה[[מלח]] מוסיף טעם למאכלים כמו [[בשר]]. בלי מלח, המאכל יהיה חסר טעם{{הערה|ברכות ה, א. ומנחות כא, א.}}, ובתוך כך המלח עצמו, שאין בו טעם, דווקא פועל את הטעם בכל מאכל.

[[פנימיות התורה]], נמשלה למלח, כי, אינה מושגת בטעמה כמו ה[[נגלה דתורה|תורה הנגלית]], אך היא נותנת טעם. התורה הנגלית (כמו הלחם או הבשר) היא ברורה, ניכרת ועם "טעם" מיידי, בעוד שהתורה הפנימית (כמו המלח) נסתרת. גם כשלא ניתן לתפוס את פנימיות התורה בטעמים ישירים, היא משדרגת את כל ההבנה הרוחנית שלנו – היא לא ניתנת להשגה מוחלטת, אך היא הפועל שמעניק טעם לבשר - נגלה דתורה.

===מלח כגורם לביטול היש===
בחסידות מבואר, הקרבנות לא נחשבים רק כפעולה חומרית של העלאת בעלי חיים על המזבח, אלא הם מסמלים את בירור הנפש הבהמית והעלאתה לרוחניות גבוהה. המלח, שבא לידי ביטוי בכל הקרבנות, מסמל את התקשרות הנפש הבהמית עם הנפש האלוקית. המלח מסייע בהפיכת החומר לנשגב, ובתוך כך המקריב נדרש למדרגה של ביטול היש (השלב שבו נפש הבהמית נכנעת לנפש האלוקית).

ההבנה החסידית מבארת כי המלח שנדרשים להקריב יחד עם כל הקרבנות רומז גם לכך שהנפש הבהמית, שהיא נלקחת מהעולמות הגלויים (כמובן לעומת הנפש האלוקית הנלקחת מהפנימיות), צריכה לעבור את הפנימיות של התורה, שהיא כמו המלח, כדי שתוכל להתעלות ולהגיע למדרגת [[ביטול היש]]. המלח, כמסמן של פנימיות התורה, מאפשר לנפש הבהמית להגיע להשלמתה ולקיום הברית עם אלוקים – ברית הנכרת על ידי האור של חכמת הקבלה, שהיא התמצית של פנימיות התורה{{הערה|לקוטי תורה ד"ה ביאור ולא תשבית.}}.