עריכת הדף "מלאכה שאינה צריכה לגופה" (פסקה)

===התנאים===
נחלקו התנאים [[רבי יהודה]] ו[[רבי שמעון]] מה הדין במלאכה שאינה צריכה לגופה: רבי יהודה מחייב, ורבי שמעון פוטר{{הערה|מחלוקתם מובאת במספר מקומות: שבת כט, סע"ב במשנה ושם ל, רע"א ולא, ב. צג, ב במשנה ושם צד, א ואילך. וראה גם מב, א. עג, ב. ועוד.}}.

טעם סברתו של רבי שמעון לפטור, הוא מפני שמלאכה שאינה צריכה לגופה אינה נקראת [[מלאכת מחשבת]], שדוקא היא נאסרה בשבת{{הערה|רש"י צג, ב שם. וראה חגיגה י, סע"א ואילך.}}.

[[הרבי]] מבאר כי יסוד מחלוקת זו בשיטותיהם הכלליות של רבי יהודה ורבי שמעון בכל סוגיות הש"ס, מהי הגדרתה של "שביתה"{{הערה|כמחלוקתם בענין השבתת חמץ (פסחים ריש פרק ב), ובענין השבתת החיות הרעות לעתיד לבוא (תורת כהנים בחוקותי כו, ו); לפי ביאור [[הגאון הרוגצ'ובי]], צפנת פענח על התורה בחוקותי שם.}} - וממנה מסתעפת המחלוקת גם לשביתת השבת: לדעת רבי יהודה, שביתה היא ביטול המציאות לגמרי. לכן השביתה בשבת היא דוקא כאשר לא נעשית מציאות המלאכה כלל, אפילו לא לצורך אחר. לדעת רבי שמעון, שביתה היא ביטול הצורה והאיכות. ולכן שביתה בשבת היא כאשר לא נעשית צורת המלאכה, אך מלאכה שאינה צריכה לגופה שבה אין צורת מלאכה, אינה גורעת מהשביתה{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15944&st=&pgnum=202&hilite= לקוטי שיחות חלק ז', ע' 190].}}.