עריכת הדף "מוזיקה" (פסקה)

==בתורת החסידות==
[[אדמו"ר הזקן]] מגדיר את ההבדל בין סגנונות המוזיקה השונים: "אצל ישמעאל הנגינה היא בעצבות, וביון הנגינה היא בחדוה"{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים עמוד תלט. ובניסוח דומה להגדרתו של רבי מנחם די לונזאנו: "לחן הישמעאלים . . לחן לב נשבר ונדכה".}}, ועל דרך זה במקומות אחרים הוא כותב  שניגוני הישמעאלים הם 'יגון ומרירות' ו'מרה שחורה'{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ג חלק א' עמודים רח-רט.}}, ומלבד אופי הניגונים כך הם גם פועלים על הנפש: "הניגונים של אדו"ם הם רק לעורר השמחה והניגונים של הישמעאלים הן לעורר העצבון"{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן על פרשיות התורה ח"א ע' רנ.}}.

על אף ההגדרה המכלילה, גם אצל הישמעאלים ייתכן ויהיו ניגוני שמחה, וגם אצל היוונים ניגוני עצבות{{הערה|מאמרי אדמו"ר האמצעי נ"ך עמוד מה שניגוני הישמעאלים הם "בעצבות, וכלול החדוה בהעלם", לעומתם ניגוני היוונים שהם "בחדוה וכלול בו מן העצבות". אור התורה בראשית כרך ד' (פ' חיי שרה) ע' תשצג.}}.

אדמו"ר הזקן מוסיף בפרטיות יותר, שיון הוא בטבעו גבורה שבחסד, ומנגן '''בגבורה''' בשמחה, וישמעאל הוא חסד שבגבורה מנגן מרורות למו (כלומר שהניגון עצמו מלבד שהוא מריר, גם התנועות שלו רכות ועדינות יותר לעומת הניגון של יוון שהנגינה עצמה מאופיינת ב'''גבורה'''){{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן תקע"ב ע' רפב.}}.

במאמרי החסידות מוסבר, שמכיון שישמעאל מגיע מ[[אברהם]] שטבעו היה 'איש החסד', הטבע של אומה זו וצאצאיה הוא שמחה ופתיחת הלב, ולכן מה שמעורר אצלם תענוג וחידוש, הוא דווקא סוג כזה של מוזיקה שמתאפיינת בגבורה ועצבות.

לעומת זאת יוון מזוהה במקורות חז"ל עם אדום ורומי, ששורשם מעשיו בנו של יצחק, שמידתו היא מידת ה[[גבורה]], ומכיון שהטבע שלהם נוטה לרצינות ועצבות, מה שמעורר אצלם חידוש ותענוג הוא דווקא סוג המוזיקה המתאפיין בשמחה{{הערה|בדומה לזה מבאר ר' [[ישראל מרוז'ין]]: "הקוזאק הוא בעל מרה שחורה, לפיכך מנגן ניגוני 'קוזאק' שמחים, כדי להתחזק. הוואלכי הוא עליז, לפיכך מנגן ניגוני תוגה, כדי שלא תצא נפשו מרוב שמחה". ('המסע האחרון' (מונדשיין) עמוד 99 הערה 31).}}.

באופן כללי ניתן לומר שכוונת אדמו"ר הזקן היא לחלק בין המוזיקה המערבית (בדגש על המוזיקה הקלאסית, שאחד המרכזים החשובים שלה היה באיטליה ועד היום רבים מהמושגים במוזיקה זו מקורם בשפה האיטלקית) ובין המוזיקה המזרחית.

אדמו"ר האמצעי מבאר, שהטבע של בני ישראל הפוך מטבע האומות ביניהם הם חיים, ולכן "נפשות בני ישראל הנולדים תחת ממשלת שר של אדום, שהן מבחינת אברהם . . טבעם להתפעל בנפשם מניגונים של עוצב ומרירות בתפילה"{{הערה|שערי תשובה צ, א.}}, וכן להיפך, שהנולדים תחת ממשלת שרו של ישמעאל טבעם להתפעל מניגונים של שמחה, אך התפקיד של בני ישראל הוא לברר את ניצוצות הקדושה שבניגוני האומות: "חושך דקליפת אדום מתברר בניגונים של שמחה דזרעא דאברהם . . חושך דקליפת ישמעאל מתברר בניגונים של עוצב ומרירות על ידי זרעא דיצחק"{{הערה|שערי תשובה צ, ד.}}.

בדורות אלו, שמתכוננים לביאת משיח, שאז יאמרו ליצחק 'כי אתה אבינו', כלומר שזו תהיה עיקר העבודה, עיקר הבירור של ניגוני האומות{{הערה|1=[https://nichoach.blogspot.com/2017/11/7.html ראו מאמר מיוחד על 'מלחמת שבע השנים'] הקשורה ל'בירור' של ניגון אחד].}} הוא בניגונים הדומים במאפיינים שלהם לניגוני ישמעאל{{הערה|שערי תשובה צא, א.}}, וזו ככל הנראה הסיבה שרובם ככולם של ניגוני חב"ד מתאפיינים בניגוני דביקות ורגש.

בדומה לזה מבאר אדמו"ר הזקן בנוגע לניגוני הלווים על הקרבן בבית המקדש, שהיו 'בדרך מרירות', וכך גם בכללות הטבע של בני ישראל שעיקר שורשם הוא מטבע החסד ("מזרוע ימין של הקדושה"), להיות נוטה להתענג מניגוני 'גבורה' של דבקות ורגש דווקא{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ג ח"א עמודים רח-רט.}}.

בנוגע לחכמת המוזיקה עצמה, מבואר בחסידות שהיופי והשלימות שבנגינה היא דווקא מהתכללות של קולות ומנגינות שונים, כאשר ניגון מונוטוני לא יגרום לתענוג, וככל שיהיה בניגון שילוב מוצלח יותר של הופכים שונים, הוא יביא לתענוג מיוחד יותר{{הערה|1=ראו בהרחבה מובאות מתורת החסידות במאמרו של ר' לב לייבמן, '''[https://nichoach.blogspot.com/2021/01/blog-post.html מיזוג והיפוך קולות במוזיקה]'''.}}.

השיר בא מעצם הנפש, ובאמצעות הניגון ניתן להגיע לכלות הנפש{{הערה|1=ספר המאמרים תרכ"ח עמוד ו' ואילך. שערי אורה שער החנוכה כה, א ואילך, ועוד. ראו הנלקט בזה במאמרו של ר' לב לייבמן: '''[https://nichoach.blogspot.com/2021/01/blog-post_23.html התעלפות ממוזיקה, בתוך מאמרי חסידות]'''.}}.