עריכת הדף "לולב" (פסקה)

===בתורת הנגלה===
וענין זה מודגש גם בנוגע לנענועים - ששיעור הלולב צריך להיות גדול יותר "כדי לנענע בו"{{הערה|1=[[סוכה]] לב, ב.}}:

ובהקדמה - שהנענוע הוא ענין עיקרי בנטילת לולב (כמודגש גם בלשון המשנה{{הערה|1=שם מב, א.}} "קטן היודע לנענע חייב בלולב"), והוי בכלל שירי (מכשירי{{הערה|1=תוד"ה עובר - שם לט, א.}}) מצוה{{הערה|1=ראה שד"ח כללים מערכת הנו"ן כלל מז. וש"נ.}}, אלא שאינו מעכב, כדמוכח מהא ד"יום טוב הראשון של חג שחל להיות ב[[שבת]] ושכח והוציא את הלולב לרשות הרבים, פטור, מפני שהוציאו ברשות"{{הערה|1=שם מא, ב (במשנה).}}, ואמרינן בגמרא "לא שנו אלא שלא יצא בו אבל אם יצא בו חייב", ופריך, "הא מדאגבהי' נפק בי'", ומשני, "כשהפכו", ולא משני בשלא נענע. ועד שמצינו בירושלמי{{הערה|1=שבת ספי"ט.}} שמזה למדים גם בנוגע למצות מילה, ש"אפילו על ציצין שאין מעכבין במילה (אפילו) אם פירש חוזר".

וענין הנענועים הוא - "מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים".

והנה, אף שהנענועים הם עם כל ד' המינים, מכל מקום, העיקר בזה הוא הלולב{{הערה|1=ראה גם [[לקוטי שיחות]] חלק ד' ע' 1162.}}. ובזה מרומז שההמשכה בעולם היא על ידי [[לימוד התורה]] (ענינו של הלולב), היינו, שבכחם של בעלי תורה לעצור את הענינים הבלתי-רצויים (רוחות רעים וטללים רעים) ולהמשיך כל טוב גם בגשמיות, בני חיי ומזוני רויחי.

וכל זה נעשה על ידי לימוד התורה, ובאופן של יגיעה בתורה דוקא, כפירוש רש"י: "אם בחוקותי תלכו", "שתהיו עמלים בתורה", והיינו, שלא מספיק (ואין זה "קונץ") הלימוד בסדרי הישיבה, אלא גם כאשר יצא י"ח לפי השעון, והוא כבר עייף, ואם יכריח את עצמו להוסיף וללמוד אזי יהיה הלימוד ללא "געשמאַק" - צריך להוסיף ולהתייגע בלימוד התורה, יגיעה דייקא, ללא "געשמאַק"{{הערה|1=ראה גם לקו"ד חלק ד' תשעה, א.}}, ועל ידי זה פועלים המשכת הברכות מלמעלה, "ונתתי גשמיכם בעתם", בכל העולם כולו.