עריכת הדף "להבין עניין תקיעת שופר ע"פ קבלת הבעש"ט" (פסקה)

==עניין תקיעת השופר==
===תקיעה - חידוש התענוג במלוכה===
התענוג שיש למלך בשר ודם במלוכה נובע מהיות העם נפרדים ורחוקים ממנו{{הערה|שהרי לא שייך למלוך על הילדים.}}, ומכיון שמצד האמת הנבראים אינם נפרדים מהקב"ה{{הערה|אלא הם נפרדים רק בהרגשתם. תניא שעהיוה"א.}}, התענוג שלו בבריאה אינו אמיתי, וצריך מדי שנה לחדשו.

אלא שכדי לחדש את '''תענוג הקב"ה''' צריך איזשהו "מקל" שיכול להגיע עד אליו, והדבר היחיד שיכול להגיע ולעורר את תענוג ה' בבריאה הוא צעקת הבל הלב. קול השופר{{הערה|להעיר, שהטעם שמשמיעים את הבל הלב בשופר מקרן בהמה (ולא בצעקה בלי מילים), כי בכך משתפים גם את הבהמה שבאדם, (והיינו, נפש הבהמית), וכפי שנעשית בחינת דומם דווקא{{הערה|ע"פ ד"ה יבחר לנו את נחלתנו יום ב' דר"ה תשכ"ג,}}. }} היוצא ישירות מהבל הלב הוא הממוצע המחבר את הבל הלב עם הקול, והוא האות א' ששורשה באות א' הרוחנית, שיש בה מעצמות א"ס ב"ה בכבודו ובעצמו{{הערה|ומצד שני היא גם מקור וסיבה לעולמות, כמבואר בהקדמה הראשונה.}}.

===שברים – "נסירה"===
{{ערך מורחב|ערך=[[נסירה]], [[גבורות ממותקות - המתקת הגבורות]]}}
גם לאחר שנפעל הרצון לחידוש העולמות (ע"י התקיעה, כנ"ל בפסקה הקודמת),עדיין לא תתכן בריאת נבראים גשמיים, מכיון שהאורות דאצילות (הן הספירות דז"א והן המלכות) הם ב"תנועה" של גבורה והסתלקות (ולא של חסד והשפעה לעולמות).

וכדי "להמתיקן" יש לשבור את הנפש הבהמית{{הערה|תורת שמואל ב, עמ' תקי"ז.}} (ע"י "לב נשבר ונדכה{{הערה|תניא פרקים כ"ט-ל.}}. המתקת הגבורות בחסדים מפרידה את המלכות מז"א ובונה אותה פרצוף בפני עצמה, שאז היא יכולה "לדבר" את עשרת המאמרות ולברוא את העולמות.

בלשון הקבלה נקראת המתקת הגבורות "נסירה", והיא מרומזת בתורה בסיפור בריאת האישה.

קודם שהופרדה האישה מהאיש היו דבוקים זו לזה באופן ש"כותל אחד לשניהם" (דבוקים מלמעלה עד למטה גב לגב, והיינו – "תכונת" הגבורה וההסתלקות המשותפת לז"א ולמלכות).

מצב זה גרם עניין של "ויפל תרדמה על האדם" (על דרך שמצב השינה הוא שמסתלק אור המוחין, שאינו יכול לחשוב בצורה מסודרת).

אלא שביום הבריאה נעשתה המתקת הגבורות (לקיחת צלע, הפרדת צד האישה מצד האיש) ע"י הקב"ה, ומאז והלאה תלוי הדבר בעבודת האדם בראש השנה – בתקיעת שופר.

===תרועה - המתקת הגבורות בחסדים===
אבל עיקר ההמתקה דגבורות יצחק הוא ע"י "יעקב אשר פדה את אברהם{{הערה|ישעיהו כ"ט כ"ב. פשט הפסוק הוא שהקב"ה אומר לבית  יעקב שהוא (ה') פדה את אברהם. אבל בתורת החסידות  מבואר שפנימיות הפירוש בפסוק זה היא שע"י רחמים אפשר להוציא את הניצוץ האלוקי משביו בנפש הבהמית. תניא פרק מ"ה.}}". אי אפשר להמשיך את החסד והלובן העליון מטה מטה במקום החושך וההסתר אלא ע"י רחמים רבים, וזהו עניין התרועה – בכי ויללה הבאים מתוך רחמים על מעמדו ומצבו{{הערה|מאמרים תרצ"ט עמ' 13.}}.