עריכת הדף "טשקנט" (פסקה)

== החיים החסידיים בטשקנט == 
כאשר המלחמה הייתה בעיצומה, תשומת הלב המרכזית של השלטון בברית המועצות הופנתה אל החזית הבוערת, ופחות כלפי האזרחים ולכן [[אנ"ש]] חסידי חב"ד יכלו להתארגן לתפילות במניין, ולהקים ישיבות ו'חדרים', אם כי שלא בפרסום. באי אלו מקומות התארגנו מניינים חב"דיים. ברחוב טשעקאר נפתח בית כנסת חב"די, בו התפללו רבים מדמויות ההוד החסידיות. ברבנות בבית הכנסת כיהן הרב [[שניאור זלמן גרליק]], השמש היה הרב [[חיים בנימין ברוד]], והאחראי על המקווה ששכן קרוב לבית כנסת, היה הרב [[מרדכי דובער לאקשין]]. הרב [[שלמה חיים קסלמן]] היה ה[[משפיע]], ובמסגרת תפקידו זה מסר לבעלי בתים שיעור ב[[ליקוטי תורה]].

===גדולי המשפיעים מתוועדים===
ב[[התוועדות|התוועדויות]] שנערכו לרוב בבית ר' [[מרדכי סירוטה]], התוועדו גדולי המשפיעים באותם ימים: ר' [[יונה פאלטאווער]], ר' [[ישראל נעוולער]], ר' [[פרץ מוצ'קין]], ר' [[שלמה חיים קסלמן]] ועוד. "באותם לילות היה ה'[[משקה]]' בבית נשפך כמים" - נזכר אחד מבאי הבית - "היו רוקדים על השולחן עד אור הבוקר"{{מקור}}. 

כשיצא ר' מרדכי מברית המועצות, נסע ל[[הרבי|רבי]] לקראת [[י' שבט]] [[תשל"ב]]. עם כניסתו ל'[[יחידות]]', שאלו הרבי בחיוך רחב: "למה לא הבאת לכאן את השולחן שעליו התוועדו כל כך הרבה?"

=== הקמת תלמודי תורה === 
כמה חסידים דאגו לשכור 'מלמדים' שילמדו עם הבנים, כל אחד בביתו. ר' [[פרץ מוצ'קין]] שכר לילדיו את ר' ישראל נעוולער כמלמד, ואילו מרת חיה פערלא גלפרין, דאגה שהרב [[דוד לבקובסקי]] ילמד עם בנה שלמה. 

לאחר תקופה מסויימת, החלו להתגבש כיתות קטנות ללימוד גמרא. הרב שלמה חיים קסלמן לימד שתי כיתות, שכל אחת מנתה תלמידים בודדים. 

לאחר זמן לא רב, דאג הרב [[יונה פולטובר]] (כהן) להקים 'חדרים' וישיבות בטשקנט. לשם כך דאג למלמדים ולבתים בהם יתקיימו הלימודים. הוא גם דאג לארוחה חמה לכל התלמידים, מה שעלה הון עתק בימים ההם. 

על המלמדים ומגידי השיעורים בתקופה ההיא נמנו סלתה ושמנה של חב"ד בטשקנט: הרב [[חיים מאיר גרליק]], הרב [[הירשל ליברמן]], הרב [[יעקב שניאור זלמן פבזנר]], הרב [[שלמה חיים קסלמן]], הרב [[ישראל נעוולער]]. הרב [[נחום טרבניק]] שהגיע לטשקנט באמצע המלחמה, מונה ל'בוחן' של ה'חדרים' והישיבות. 

גם הרב [[אברהם מאיור]] (דרייזין) שהיה ממנהלי ישיבות 'תומכי תמימים' בברית המועצות, הגיע לטשקנט בשנת [[תש"ד]], מאז החל לבחון את תלמידי הישיבה בעיר. מפעם לפעם התוועד עם התלמידים המבוגרים כמו עם אנ"ש. 

כיתת 'חדר' אחת הוקמה בביתה של מרת חיה פערלא גלפרין, שם לימד הרב ישראל נעוולער. למרות התמתנות הרדיפות, מדי פעם ניסו שוטרים ואנשי [[המשטרה החשאית]] ללכוד תלמידי 'חדר' וישיבות. בשל ארועים אלה ואחרים, עברו ה'חדרים' והישיבות ממקום למקום בתדירות רבה. ר' ישראל נעוולער ותלמידיו נדדו מבית אחד למשנהו.

כתה אחרת הוקמה בבית משפחת ר' [[זלמן לייב אסטולין]]. בעל הבית היה מגוייס לצבא האדום, וההיגיון אמר שהשלטונות לא יחפצו להתנכל לגב' רייזל אסטולין שעה שבעלה נלחם למען המולדת. כך התקבצו התלמידים בביתם מדי יום, בשעה מוקדמת כדי שלא להיחשף לעינא בישא. גם בערב לא עזבו את הבית עד שכלו רגלי המסתובבים ברחובות. גב' רייזל אסטולין התמסרה לסידור המקום, ולהכנת אוכל מזין לתלמידים. 

בנוסף לכך שימש המקום כסניף 'תומכי תמימים' לבחורים צעירים. זמן מה היה הרב זלמן לייב גם המשגיח. בתקופה מסויימת הר"מ היה ר' ישראל נעוועלער מלמד גמרא ו[[תניא]]. 

הישיבה מנתה שתי כיתות, האחת למבוגרים והאחת לצעירים. כשר' ישראל היה מוסר שיעור למבוגרים, היו הצעירים יושבים בקצה השני של החדר ולומדים לעצמם, וכן להיפך. בכיתת המבוגרים היו [[בן ציון פרידמן]], [[שלום דובער שם טוב]], [[שלום פלדמן]], [[חיים ישראל שפרלין]], [[שלמה גלפרין]], [[זאב סירוטה]], [[חיים רטובסקי]] ועוד מספר בחורים. בכיתת הצעירים היו [[בערל שייקביץ]], [[ישראל דוכמן]], [[שמריה פרוס]], ברוך בריקמן, [[יוסף גרינברג]], חיים רבקין, בערל רטובסקי ועוד.

==== 'חדרים' לכלל הציבור ==== 
מלבד ה'חדרים' עבור ילדי חסידי חב"ד, הוקמו גם 'חדרים' עבור ילדים לא חב"דיים. מי שדאג להם, היו חסידי חב"ד. הרב אלי ליפסקר פנה - בשנת תש"ד - אל הרב [[אהרן חזן]] וביקשו שיטול על עצמו את מלאכת הקודש. הרב חזן נענה בחיוב, וכעבור מספר חודשים הקים ארבעה 'חדרים' בטשקנט, בהם למדו כשמונים תלמידים, החל מקריאה בסידור ועד לימוד גמרא, ועד בכלל. 

הרב חזן ביקר בבתי יהודים והסביר כי מן הראוי שילדיהם ידעו מעט יהדות, בהבטיחו שאת השיעורים יקבלו חינם. לאחר שההורים הביעו את הסכמתם, החל הרב חזן ללמד את הילדים בביתם. הוא כתב במחברת את [[אותיות]] הא' ב' ובמשך ימים ספורים הילדים ידעו את האותיות. או אז הסביר להורים כי בכדי להרחיב את ידיעות ילדיהם, כדאי שיעברו ללמוד ב'חדר'. 

=== התקציב למוסדות ===
התקציב להקמת מוסדות אלו היה גדול מאד. ההוצאות הכספיות היו עצומות, משכורתם של ה'מלמדים' בלבד הסתכמה בעשרים אלף רובל לחודש. מלבד זאת, ניתנה לתלמידים ארוחה אחת בכל יום, שעלתה עשרות אלפי רובלים. על כך יש להוסיף את שכר הדירות של ה'חדרים'. 

בעול ההוצאות נשאו בעיקר חסידי חב"ד אמידים, את רווחיהם השיגו באופן בלתי חוקי. בתנאי המשטר הסובייטי היה זה דבר שכרוך בסכנת נפשות. כמו כן לבעלי העסקים החב"דיים היו מכרים שעמדו עמם בקשרי מסחר - יהודים הרחוקים מתורה, אולם חסידי חב"ד השפיעו עליהם לתרום ביד נדיבה למען מוסדות התורה. 

הרב חזן שימש כמפקח על סדרי הלימוד, ובד בבד היה אחראי על הצד הגשמי. היה עליו לספק ארוחה בכל יום לכל התלמידים, וגם המלמדים קיבלו את המשכורת מידיו, ללא שידעו כי חסידי חב"ד הם התורמים לכך.