עריכת הדף "חמורו של משיח" (פסקה)

==בתורת החסידות==
[[הרבי]] מבאר ב[[שיחה]]{{הערה|לקו"ש חל"א, שיחה ג' לפ' שמות, עמ' 15}} את עניינו של "החמור של מלך המשיח", בשיחה מביא הרבי את דברי [[רש"י]] ומקשה עליהם כמה קושיות, מדוע באמת לקח משה רבינו עבור אשתו וילדיו דווקא את החמור המיוחד של אברהם ולא סתם סוס או גמל? ומדוע אינו מביא מה שנאמר במדרש שהוא החמור שנברא בין השמשות? [[הרבי]] מבאר, שמשה לקח את החמור למצרים, כיון שלחמור זה יש תפקיד מכריע בתהליך הבאת [[הגאולה]] ולכן הביא את המדרש שהוא החמור עליו יתגלה [[מלך המשיח]].

בתחילה סירב [[משה רבינו]] לקחת על עצמו את תפקיד גאולתן של בני ישראל ממצרים, וטען בפני ה' שאינו מוכשר וראוי לכך, וכי "שלח נא ביד תשלח", שלח ביד משיח צדקנו, תשובתו של ה' לכך נרמזת בהגעת משה עם החמור. לומר שאין הגאולה ממצרים והגאולה העתידה – שתי גאולות נפרדות, אלא הם תהליך מתמשך אחד, של [[הגאולה השלימה]], וזה שחשב [[משה]] שאינו ראוי לכך, גם תשובה לזה נרמז בשליחתו עם חמורו של [[מלך המשיח]], שהרי החמור מסמל על מידת ה[[ענווה]] של המשיח. ובזה מרמז ה' למשה שדווקא מצד ביטולו, ראוי הוא להיות מושיען של ישראל.

אצל אברהם נאמר ש"חבש את החמור", אצל משה "וירכיבם על החמור", ואצל משיח כתוב "שעתיד להתגלות עליו". שינויים אלו מצביעים על שלשה שלבי ודרגות בהמשכת קדושה בעולם, בתקופות של אברהם, משה ומשיח.

חמור זה, מרמז על חומריות הגוף והעולם. וזה הקשר בין הגאולה לחמור, כי תוכנה של הגאולה הוא לגלות את אור ה' וע"י לזכך ולבטל את החומר.

[[הרבי]] בשיחה אחרת מסביר את דבריו של [[יעקב]] "ויהי לי שור וחמור", שאצל [[לבן]] הוא התעסק בדברים גשמיים וחומריים, ודווקא ע"י עבודה זו יבוא ה[[משיח]] על החמור, שזו מעלה יותר גדולה אפילו מענני שמיא{{הערה|לקו"ש, א עמ' 68}}, [[הרבי]] מבאר במקום אחר שכל יהודי יכול להגיע למדרגה זו של "עני ורוכב על חמור"{{הערה|ספר המאמרים תשי"ח, ע' 309}}.