עריכת הדף "חושן המשפט" (פסקה)

==החושן והאורים ותומים==
{{ערך מורחב|ערך=[[אורים ותומים]]}}
שתי דעות בדבר החשן והאורים ותומים שהיו במקדש. לדעת [[רש"י]] החושן הוא תכשיט כנגד ה[[לב]], שבו קבועים שנים-עשר אבנים יקרות, שבהם מפותחים שמות השבטים. ענין החשן כמו שכתוב ב[[תורה]]: "ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו בבאו אל הקדש לזכרן לפני ה' תמיד".

מלבד החשן היו גם האורים ותומים - "הוא כתב שם המפורש שהיה נותנו בתוך כפלי החשן, שעל ידו הוא מאיר דבריו ומתמם את דבריו. ועל שם אותו הכתב הוא קרוי משפט".

כל זה הוא לשיטת רש"י, אבל לדעת ה[[רמב"ם]] - אבני החשן הם עצמם האורים ותומים, והכהן הנשאל - מלבד היותו כהן המשרת לפני ה', היה גם בעל [[רוח הקודש]] ו[[נבואה]] (במדה מסויימת), והיה רואה במראה הנבואה בלבד את [[אותיות]] התשובה שבאבני החשן. ובשעה שהיה נשאל - היה מפנה פניו כלפי [[שכינה]] - היינו, כלפי [[ארון הברית]].

אבל ב[[בית שני]], אף על פי שנשא ה[[כהן]] את החשן הוא האורים ותומים - לשיטתו - לפי שהוא משמונה ה[[בגד]]ים, אבל לא היו נשאלין בהם.

מבואר ב[[תורת החסידות]] שגילוי האלקות ב[[בית המקדש]] היה שוה ב[[בית ראשון]] וב[[בית שני]], וההבדל היה רק בגבולין - מחוץ למקדש, שבבית שני לא הייתה האפשרות להמשיך ולגלות את ה[[אור]] בחוץ כפי שהיה בבית ראשון.

דבר זה תקף אף ביחס לחשן המשפט. אף שהחשן עצמו היה גם בבית שני, אבל לא היה המשפט להורות לבני ישראל ול[[עולם]] כולו את דרכם ולהאיר להם.

ועל דרך זה הוא גם ב[[גלות]] - שאז גם החשן עצמו מתעלם מעמנו (ולא רק המשפט), וכמו שכתב [[הרח"ו]] ז"ל ש"חשן" [[אותיות]] "נחש", הוא ה[[נחש הקדמוני]]. להורות שבזמן הגלות (שבאה מפני חטאינו - שסיבתם התגברות ה"[[משכא דחויא]]" על ה[[נפש האלוקית]]), הנה ה[[נחש]] הוא השולט ואילו החשן הוא בהעלם.

אך לעומת זאת מבואר בשם ר' אפרים מבעלי התוספות, ש"חשן" בגימטריא "[[משיח]]", להורות שעבודתנו בזמן הגלות להסיר את הנחש המעלים על החשן, ולפענח ולגלות את החשן -בגימטריא משיח- מהעלמו עד שיהיה בבחינת חשן משפט שיאיר את העולם בגאולה אמיתית ושלימה.