עריכת הדף "וילנה" (פסקה)

==מרכז ההתנגדות לתורת החסידות==
בזמן התפשטותה של [[תורת החסידות]] בזמנו של [[המגיד ממעזריטש]] הייתה הקהילה בוילנה אחת מהקהילות החשובות ביותר, והיא נחשבה כמרכז התורני העיקרי בסביבות [[רוסיה]] ופולין{{הערה|כאשר [[אדמו"ר הזקן]] הגיע לגיל 19 ורצה לגלות למקום תורה התלבט בין וילנא שהייתה אז מרכז הלימוד החשוב ביותר, לבין מעזריטש שהייתה מרכז תורת החסידות.}}, וכמבצרם של ה[[מתנגדים]] לתורת החסידות.

הראשון שהצליח להבקיע את חומות ההתנגדות ולרכוש חסידים מקרב תושבי וילנא, היה רבי [[אהרון הגדול מקרלין]], שביקר בעיר בחשאי והצליח לפעול על כמה מנינים של אברכים להתקרב לתורת החסידות. אותם אברכים פתחו בעיר מנין חסידי, ודבר זה הגדיש את הסאה, ופרנסי וילנא שחששו שתנועת החסידות תתבסס ותתפשט בעירם, היו הראשונים להוציא חרם, בו נידו את החסידים ואסרו לשהות במחיצתם ולסייע להם בכל אופן שהוא.

החל מחרם זה שהתפרסם לראשונה בשנת [[תקל"ב]], הנהיגה הקהילה בוילנה את ההתנגדות הכללית לתורת החסידות, וסחפה אחריה גם מרכזים מתנגדיים נוספים כגון ברודי ושקלוב להצטרף אף הם להתנגדות החריפה{{הערה|יש לציין שקהילת וילנא הייתה הקהילה היחידה בכל רחבי [[ליטא]] שהתנגדה לתורת החסידות, ושאר קהילות ה[[מתנגדים]] ב[[ליטא]] לא הצטרפו אליהם. החוקר ד"ר אריה מורגנשטרן מנסה לתלות זו בעובדה שבאותה תקופה פרצה בוילנא מגפת דבר והפילה חללים רבים מבני העיר. תושבי העיר חיפשו סיבות רוחניות שבשלהם קיבלו עונש קשה שכזה, ופרנסי הקהילה שחששו שיאשימו אותם בכך (בגלל שניהלו באותה תקופה מלחמה נגד רב העיר), הטילו את האשמה על החסידים, שכיבכול בגללם פרצה המגיפה.}}. ה[[מתנגדים]] החריפים שבעיר עשו שימוש רב בכוחו ובהשפעתו של הגאון מוילנא, ודאגו למסור לו עדויות כוזבות כביכול החסידים מחללים את קדושת הצומות{{הערה|כך לדוגמה העידו בפניו שתי עדים מהימנים בשבועה, שהם ראו חסידים שאוכלים ב[[תשעה באב]], אלא שהם העלימו ממנו את העובדה שדבר זה אירע בשנה בה הקביעות של [[תשעה באב]] חלה בשבת, כך שלא היה כל פסול הלכתי במעשיהם.}}, לא מתנהגים בצניעות{{הערה|העדים העידו שראו את החסידים רוקדים עם בנות בבית הכנסת בשמחת תורה, אך העלימו את העובדה שהם מתכוונים לילדות קטנות של החסידים, שרכבו על כתפי אבותיהם בשעת הריקודים.}}, וכדומה.

מתוך נסיון לרכך את ההתנגדות החריפה מבית מדרשו של הגר"א, ניסו מספר פעמים גדולי החסידות (דוגמת רבי [[מנחם מענדל מויטבסק]] ו[[אדמו"ר הזקן]]) להיפגש עם הגר"א מוילנא ולהוכיח לו שאין מה לחשוש מתורת החסידות, אך בהשפעת מקורביו הגר"א ברח מהעיר, וחזר אליה רק לאחר שנודע לו באופן וודאי שהם עזבו את העיר.

גם בעיצומה של המלחמה בין ה[[מתנגדים]] לחסידים, היו רבים מתושבי ווילנא שהתקרבו לתורת החסידות, הידועים שבהם היו רבי [[משה מייזליש]] והרב [[מאיר רפאל'ס]] שהיו מנכבדי ומפרנסי הקהילה ומראשי המובילים של ההתנגדות, שנכחו במהלך המלחמה בצדקתם של החסידים, ועברו לצידו השני של המתרס ונעשו לחסידיו של [[אדמו"ר הזקן]].

במשך עשרים ושש שנה עמדה וילנה במרכז ההתנגדות לתורת החסידות, עד שבשנת [[תקנ"ח]] אסרה ממשלת [[רוסיה]] את השימוש בחרמות ובנידויים, ובאותה שנה נפטר גם [[הגאון מוילנה]], דבר שגרם באופן טבעי לריכוך ההתנגדות, ובשנה שלאחר מכן כבר הורשו החסידים להקים קהילות חסידיות בתחומי העיר וילנה, ולקיים מניינים נפרדים לתפילה.