עריכת הדף "אש תמיד" (פסקה)

== בחסידות ==
בירושלמי{{הערה|ירושלמי יומא פרק ד הלכה ו.}} נאמר ש"תמיד" פירושו אפילו בשבת ו"תמיד" אפילו בטומאה.

המקדש והמשכן יש לא רק בגשמיות, כי אם גם ברוחניות בעבודה בנפש האדם.

ומבואר בחסידות{{הערה|[[לקוטי תורה (ספר)|לקוטי תורה]] דברים עח, ד.}} שהמזבח במובנו הרוחני, הוא לב האדם. וכמו שבמקדש הגשמי יש שני מזבחות - מזבח הפנימי ומזבח החיצון. כמו כן בלב, מזבח הפנימי - הוא פנימיות הלב. ומזבח החיצון - חיצוניות הלב.

הציווי שצריך להיות אש תמיד תוקד על המזבח, היא על מזבח החיצון - חיצוניות הלב (זאת אומרת שלא מספיק שליהודי בוער אש לקדוש ברוך הוא בפנימיותו, כי אם) צריך להיות אש תמיד - אש אהבה גלויה בוערת ל[[הקדוש ברוך הוא|הקב"ה]] בחיצוניות הלב.

ובזה יש שני חידושים: גם בשבת, וגם בטומאה.

בשבת במובנו הרוחני הוא, השגה אלקית, יהודי שיש לו השגה גדולה באלקות וכתוצאה מכך יש לו תענוג נפלא - "וקראת לשבת עונג". והחידוש הוא שלמרות שהיהודי הוא חדור בעניינים יותר נעלים מרגש הלב, הוא כל כולו חדור בהשגה אלוקית. אסור לטעות שאין הוא צריך את ההתרגשות את האש אהבה בוערת להקב"ה, אלא צריך שגם אצלו יהיה אהבה אש להקדוש ברוך הוא.

והדבר השני הוא שתמיד אפילו בטומאה. אפילו יהודי שהוא טמא ויכול הוא רחוק.מערכות.שלא יחשוב שהוא במצב אבוד, כי אם צריך לראות ש"לא תכבה" שיתמיד ללבות את האש שבליבו להקדוש ברוך הוא שלא תכבה (ושיתגלה גם בחיצוניות הלב), ועל ידי זה יהיה "לא" - זאת אומרת כל הענינים הבלתי רצויים - "תכבה" יכבו ויעלמו{{הערה|לקו"ש ח"א פ' צו ע' 217.}}.

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:מצוות]]
[[קטגוריה:בית המקדש]]