עריכת הדף "אוהל אדמו"ר הצמח צדק והמהר"ש" (פסקה)

== בניית המצבות מחדש ==
[[קובץ:הקמת הגדר סביב מצבות רבותינו.jpg|שמאל|ממוזער|אחרי שיקום המצבות והקמת גדר סביבם]]
רדיפות הקומוניסטים, והמרחק בין הקהילות החשובות של חב"ד בטשקנט סמרקנד וגם מוסקבה, גרמה לחוסר במתפללים בציוני רבותינו, וככל הנראה הגיעו בודדים בלבד. 

בשנת [[תשכ"ו]] התפתחה יוזמה לשיקום המציבות, לצורך זה נסע הרב [[אבא דוד גורביץ]], מ[[טשקנט]] הרחוקה אל ליובאוויטש, והקים שם את מצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש ההרוסות ובנה סביבם גדר.


עברו שנים רבות ובשנת [[תשכ"ו]] החליטו שניים מהחסידים שנשארו ב[[רוסיה]] - ר' [[מוטל קוזלינר]] ור' [[דוד אבא גורביץ']] לדאוג לשיפוץ ובניית האוהל שנהרס כחמישים שנה קודם לכן, לשפצו, לנקות ולפנות את ההרס הרב שהיה במקום ולסמנו בגדר שתהווה כבוד וציון דרך לחסידים שיבואו להתפלל במקום.
באותה תקופה עדיין שלט ב[[רוסיה]] השלטון הסובייטי, ומשימה של שיפוץ אוהל קדוש הייתה בגדר חלום, אך שני חסידים נועזים אלו לא התפעלו והחליטו לעשות את המלאכה בכל מחיר. לאחר מאמצים רבים הם השיגו את סכום הכסף הנדרש ואז יצא ר' דוד אבא להמשך המלאכה.

ר' דוד אבא שהתגורר באותה העת ב[[טשקנט]] לקח את ילדו בן התשע והחל לנוע לכיוון העיירה ליובאוויטש. אחת התחנות בדרך הארוכה הייתה בעיירה [[חרקוב]] שם פגש ר' דוד אבא את החסיד הישיש ר' [[שניאור זלמן סקבלו]] שלמד בצעירותו בעיירה ליובאוויטש. ר' דוד אבא חשב לצרף לנסיעתו את סקבלו, אך תשישותו הרבה לא איפשרה זאת. סקבלו המליץ לצרף לנסיעה במקומו את שכנתו גב' שרה פסיא שגרה בעברה בעיירה רודניא הסמוכה לליובאוויטש אך גם היא סירבה להצעה עקב תשישות, שרה פסיא מסרה לדוד אבא את שמו של קרוב משפחה שגר בעיירה רודניא - ר' נחום לבקובסקי שמו.

כבר למחרת הגיעו דוד אבא ובנו לעיירה רודניא הסמוכה לליובאוויטש, ולהפתעתם פגשו במרכז העיירה את ר' נחום. לאחר החלפת חוויות קצרה שמע ר' נחום על מטרת בואם ובשמחה נתן להם את המידע והעזרה הדרושים כולל הפנייה לאנשי המקצוע המתמחים בבניית גדר, הובלתה והתקנתה כראוי.
משם נסעו לליובאוייטש בכדי לאתר את מקום הציון.

בליובאוויטש הם פגשו בגוי מקומי שיחד עם אשתו הובילם למרכז היער, שם הסיטה אשת הגוי כמה שיחים ואז נגלו לעיניהם שתי מצבות, האחת של האדמו"ר הצמח צדק והשנייה של האדמו"ר המהר"ש. בשלב זה ביקש דוד אבא מהגויים שיחזרו לביתם וישאירו אותו לבדו בכדי שיוכל להתפלל על קברי אבותיו. כשהלכו הגויים החלו הוא ובנו בניקוי המצוב וגיזום הצמחייה שמסביב. לאחר עבודה מאומצת היה המקום נקי וכשיר להתקנת הגדר. ר' דוד אבא צייר תרשים של מבנה הגדר, שתוכל להתאים למקום ולא תתקע בעצים שמסביב.

לאחר שסיים חזר דוד אבא לרודניא והצליח לשכנע את אחד מהמפעלים שירכיבו עבורו את הגדר. מכיוון שהכנת הגדר לקחה כשבוע נאלץ דוד אבא לנסוע ולהמתין בעיר הגדולה - [[מוסקבה]] בכדי שלא ייתפס. כשהייתה הגדר מוכנה נולדה בעייה חדשה: בעלי המפעל שהבינו למה הולכת לשמש הגדר לא הסכימו לבצע בעצמם את ההתקנה שמסמלת את השתתפותם במבצע יהודי שנוגד לחוקי הקומניזם. לאחר השתדלות רבה נמצא הפועל שהסכים להסיע את הגדר למקום שם הוא עבד יחד עם ר' דוד אבא (שהרגיש זכות נפלאה להשתתף בבניה עצמה) והם הקימו את הגדר.

סיפור ההקמה נשאר בסוד עד ליציאת משפחת גורביץ' מ[[רוסיה]] בשנת [[תשל"א]]. ב[[תשרי]] [[תשל"ב]] - כמה חודשים לאחר יציאתם, הגיע דוד אבא לרבי מלך המשיח, שם הוא כתב דו"ח מפורט עם כל פרטי ההקמה. לאחר תקופה נודע לו שהרבי לו קיבל את הדו"ח והוא התיישב לכתוב דו"ח נוסף עליו ענה הרבי '''תשואות חן'''.

כעשרים שנה לאחר מכן, לאחר התפרקותה של ברית המועצות, שב ר' דוד אבא לליובאוויטש, שם הוא ראה את האוהל המפואר שבנו ר' [[דוד נחשון]] ור' [[אבי טאוב]] בשנת [[תנש"א]] כיאה לציוני [[רבותינו נשיאנו]].{{הערה|1=[http://www.chabad.info/bm/index.php?magazine=bm_&status=goto_id&id=9 כתבה בבית משיח על בניית האוהל]}}