עריכת הדף "שם" (פסקה)

==שם פרטי וחיות==
שמו של כל נברא הוא שמו של שרשו ומקורו הרוחני, כלשונו של השל"ה בהקדמתו לספרו:
{{ציטוט|תוכן=וכל מה שיש למטה בגשמיות הוא התפשטות והשתלשלות השפע מלמעלה שנשתלשל ממדריגה למדריגה אלף אלפי אלפים עד שנתגשם בעולם הזה הגשמי. והנה הדבר הזה הנקרא בשם הזה הוא שמו באמת למעלה בשרשו כי שם מקור אלו האותיות וחיבורן...|מקור=[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9736&st=&pgnum=22 בהקדמה - בית המקדש]}}

מוסיף על כך ה[[אדמו"ר הזקן]] על פי תורת [[הבעש"ט]]{{הערה|שער היחוד והאמונה בתחלתו.}} כי שמו של חפץ, אינו רק ירושה ממקורו הרוחני אלא הוא הוא הכלי להמשכת חיותו הרוחנית, היינו, שבאותיות השם מתלבש החיות שמהוה ומחיה ומקיים את הנברא. ועל דרך זה על הפסוק (בראשית ב ,יט) "וכל אשר יקרא לו [[נפש]] האדם הוא שמו" מבואר בתורת [[המגיד ממזריטש]]: "בלשון הקודש כל מה שנקרא שמו כך הוא שמו האמיתי שם העצם משרשו.. ולכן [[אדם הראשון]] שהי' בו חכמה יתירה, והשיג וידע השורש של כל מין ומין, היה יכול לקרותם בשם האמיתי"{{הערה|אור תורה ד, ב.}}.

קריאת שם הנברא בשמו של שורשו ומקורו הוא חידוש שאינו מובן מאליו, היות ובין הנברא למקורו יש פער אינסופי כעין הריחוק שבין רוחני לגשמי. ודבר זה הוא חידוש שנוצר באמצעות עבודתו של [[אדם הראשון]] שחיבר את הנבראים הגשמיים עם שורשם הרוחני ואפשר את קריאת שמם הגשמי כשמם הרוחני.{{הערה|לקוטי שיחות חלק טו עמוד 14 ואילך.}} באמצעות שפעל ביטול כללי בכל הבריאה.{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/16/27a.htm לקוטי תורה ד"ה כה תברכו בביאור].}}

====שם האדם הפרטי====
על דרך זה הוא גם בנוגע לשמות בני אדם, שהשם קשור עם שורש הנשמה. וכפי שמובא בשם [[האריז"ל]] שכאשר ההורים נותנים שם לבניהם, "אלו השמות אינם דרך מקרה או רצון האב ואם לקרותו כך, אך [[הקב"ה]] הוא הנותן שכל וחכמה ודעת בלב אביו ואמו לקרותו בשם שהוא משורש נשמתו של הבן, ומחמת זה האדם משורש בשמו מאוד מאוד".{{הערה|1=[[התוועדויות]] [[תשמ"ב]] חלק ד' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16016&hilite=cae2a0f3-6ff9-4e87-a91b-358f8ee9adea&st=%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%94&pgnum=34 עמ' 1780].}}

[[אדמו"ר הצמח צדק]] אמר שהשם צריך להנתן על ידי האב והאם דוקא{{הערה|אנשים אחרים יכולים רק להציע להם שמות, אבל בחירת השם בפועל צריכה להיות על ידי האב והאם דוקא. - הרבי}} - בהתאם להמבואר בכתבי האריז"ל שההורים זוכים לכוין לשם המתאים לשורש נשמת הבן, באופן ד"מזלייהו חזי". 

[[אדמו"ר הריי"צ]] מבאר במאמריו, שאותיות השם הם ה"צינור" שעל ידם נמשך חיות ה[[נשמה]] והגוף, ועל ידי זה נפעל חיבור וקישור ה[[נשמה]] בגוף.

לפי זאת הסביר [[הרבי]] ששם האדם הוא ענין נעלה ביותר - כי השם קשור עם שורש הנשמה, ועל ידו נמשך חיות ה[[נשמה]] בגוף, שחיות זו קשורה עם "מחי' החיים", עד שסוף סוף (או אדרבה: ראש ראש) קשורה חיות זו עם [[עצמות ומהות|עצמות]] ומהות, כמובן על פי המבואר ב[[אגרת הקודש]] (ס"כ) שכללות ענין ההתהוות הוא על ידי "מהותו ו[[עצמותו]] של המאציל ב"ה, שמציאותו הוא מ[[עצמותו]] ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו".