עריכת הדף "רבי מנא" (פסקה)

== תורתו ==

אודות אחד מהדיונים ביניהם מובא ב[[ירושלמי]]{{הערה|סוף [[עירובין]].}} על השאלה הנשאלת ב[[משנה]], שהצבת אינה נעשית אלא בצבת אחרת. צבת הראשונה מי עשאה. והשיבו על כך, שהיא מהדברים שנבראו ב[[ערב שבת]] [[בין השמשות]]. שאל [[רבי חנינא]] את רבו ר' מנא איך אתית דבר זה לדינים שבמתני', והשיב לו: מצבתא אחת למדו כמה צבותות, וכאן משביתה אחת למדו כמה שביתות.
===ביאור המאמר===
בפני משה מפרש השייכות של מאמר זה לכאן, שזהו מענה ברמז על האיבעיא שבגמ' שם לפני זה, בקשר לדברי ה[[משנה]] בדין הוצאת שרץ שנמצא במקדש - {{ציטוטון|[[רבי עקיבא]] אומר מקום שחייבין על זדונו [[כרת]] ועל שגגתו [[קרבן חטאת|חטאת]] משם מוציאין אותו}}, ואמרו על זה בגמרא {{ציטוטון|הוציא ממקום שחייבין עליו כרת ונפל למקום שאין חייבין עליו כרת - כבר נראית לצאת, כלומר, כבר היה ראוי להוציא בתחילה, ופשיטא שמוציאו אף משם, אלא דהא קמבעיא לן, אם מצאת אחר בצד במקום שנפל.. שאין חייבין עליו כרת, מוציא את שניהם דמכיון שהותר לזה הותר אף לזה או אינו מוציא אלא את שנראה לצאת בתחילה}}?

וכמענה על איבעיא זו השיב רבי מנא "דרך רמז ומשל... שכמו מצבתא אחת למדו לעשות כמה צביתות, כך גם כאן, משביתה אחת למדו כמה שביתות, דמכיון שהותרה לו שבות אחת במקדש, לטלטל ולהוציא זה שנראה לצאת, מוציא עמו במקום שנפל גם את השני עמו, דמאי שנא, דכיון שהותר הותרו כמה שביתות" (הואיל ובבת אחת הן).
===קושיית הרבי===
אבל פירוש זה צריך עיון גדול, כי לכאורה אינו אלא רמז רחוק ביותר, שהרי אין שום קשר בין הסברא להתיר את השבות הב' - "כיון שהותרה שביתה אחת הותרו כמה שביתות", שיסוד ההיתר בזה הוא - "הואיל ובבת אחת הן", - עם המשל "צבת בצבת עבד" (שמצבת אחת נעשו כמה צבתות).

וגם אין פירוש זה מתיישב בלשון הירושלמי "משביתה אחת למדו כמה שביתות" - שהרי אין כאן ענין של לימוד, אלא רק היתר כולל, "דמכיון שהותר לזה הותר אף לזה".

ועוד זאת: לפירוש זה, למאי נודע המשא ומתן כיצד נוצרה הצבת הראשונה, הרי כדי לבאר שמשביתה אחת למדו כמה שביתות מספיק לומר אשר "צבת בצבת עבד"?

ובפרט שיש דיעות שאין הכרח לומר שהצבת הראשונה הייתה בריה בידי שמים, כי "אפשר יעשנה בדפוס כו'", ולמה ליה להירושלמי להכנס כאן בהמשא ומתן ולהסיק שהצבת הראשונה הייתה בריאה בידי שמים [והרי גם אם נעשתה בידי אדם, נעשו כמה צבתות ממנה].
===ביאור הרבי===
מבאר [[הרבי]]{{הערה|[[לקוטי שיחות]] כרך לא [[פרשת יתרו]] שיחה ג.}}: מקורו של מאמר זה הוא{{הערה|כמו שכתב בפני משה.}} בתוספתא כאן, וז"ל התוספתא: הלכות שבת... כהררין תלוין בשערה מקרא מועט והלכות מרובות ואין להם על מה שיסמכו, מכאן אמר [[רבי יהושע]] צבתא בצבתא מתעבדא צבתא דקמייתא מה הוית הא לאו בריה הות.

הרי מפורש, שהדמיון ד"צבתא בצב תא מתעבדא" לענין ה"שביתה" הוא בכך, דאף שיש רק "מקרא מועט" בתורה בנוגע לשביתת שבת, מכל מקום, מ"מקרא מועט" זה יוצאים "הלכות מרובות"{{הערה|עד שהן כמו "הררין תלוין בשערה", ויתירה מזו - "אין להם על מה שיסמכו".}} - בדוגמת ריבוי הצבתות שכולן הן תוצאה מצבת הראשונה שנבראה בששת ימי בראשית.

ובזה מובן היטב הטעם שבתוספתא הובא אופן יצירת הצבת הראשונה, שהיא בידי שמים - כי זהו הדמיון לשביתת שבת, שמקורן ועיקרן של ה"הלכות מרובות" דשבת הוא - "מקרא{{הערה|מועט.}}", [[תורה שבכתב]] שהיא "בידי שמים"; ומזה נסתעפו אחר כך "הלכות מרובות", עד לריבוי השבותין גזירות וסייגים שמדרבנן - בדומה לצבתות הרבה שנעשו בידי אדם, מכחה של הצבת הראשונה.

ולי זה מבאר הרבי, שגם בירושלמי כאן (ש הביא גם כןהשקו"ט על דבר בריאת הצבת ה ראשונה) הכוונה כמו בתוספתא{{הערה|ושאלת רבי חנינא "ומה את אמר לה" היא משום שלא שמיעא ליה תוספתא זו. ור' מנא השיב לו תוכן דברי התוספתא.}}, ומה שאמר "משביתה אחת למדו כו'" לא קאי על שבות דרבנן{{הערה|כפירוש הפני משה.}}, אלא על ענין השביתה המפורש בתורה, שהוא "מקרא מועט"{{הערה|"שביתה אחת".}}, שממנו למדו "שביתות הרבה" - ריבוי איסורי שבות דרבנן.

{{אמוראים}}
{{הערות שוליים}}

{{מיון רגיל:מנא}}
[[קטגוריה:אמוראים]]