עריכת הדף "קונטרס אחרון - פרק ו'" (פסקה)

==סיכום==
בסימנים הקודמים הוסברה מעלת התורה מצד '''פעולתה''' (לברר את העולם ולחיות אותו). בסימן זה מוסיף, שיש לתורה מעלה נוספת, גדולה שלא בערך = מעלה '''עצמית''':

* "פעולת" התורה היא לחיות את העולמות, ובדקדוק קל של מצווה תלוי אם יקבלו חיותם ושפעם או לא. אך כששיבח דוד את התורה '''בזה''' נענש בשיכחה, כי מעלה '''זו''' היא רק בחינת '''אחוריים'''{{הערה|דהיינו, זה שהתורה מחיה את העולמות הוא עניין צדדי וחיצוני בלבד. פנימיותה התורה הוא שעשועי '''המלך'''. התורה לא רק '''מאוחדת''' עם עצמות אין סוף, אלא '''מיוחדת''' איתו (מלשון יחיד) - היא ואור אין סוף אינם שני דברים אלא אחד ממש.}} של התורה.
* ולכן נענש דוד:
:א. '''[[בשכחה]]''' - הבאה מחינת אחוריים שבנפש, מידה כנגד מידה.
:ב. '''במצוות "נשיאת הארון בכתף"''' - הרומזת לחיבור בחינת הפנימיות (ארון ולוחות) עם האחורים (כתף).