עריכת הדף "פרשת העקידה" (פסקה)

==בתורת החסידות==
[[הרבי]] ביאר{{הערה|שיחת ש"פ בשלח, ט"ו בשבט, תשכ"ג. תורת מנחם לו, תשכ"ג ח"ב.}} את החילוק שבין המהדורה הראשונה למהדורה השנייה, בנוגע לטעם אמירת פרשת העקידה בכל יום – שבמהדורה הראשונה נאמר "כדי לזכור זכות האבות לפני הקב"ה וגם כדי להכניע יצרו לעבוד השי"ת כמו שמסר יצחק נפשו", ובמהדורה השניה נאמר רק "לזכור זכות אבות".

שמסירות נפש הוא עניין של [[ביטול]] במציאות, שזוהי מדריגה ב[[עבודת ה']], שאינה נוגעת כל כך להנהגה בפועל{{הערה|דוגמת האמונה}}, כי, אף על פי שמבואר בתניא{{הערה|סוף [[ליקוטי אמרים - פרק כ"ה|פרק כ"ה]].}} הטעם ש"צוה משה רבינו .. לדור שנכנסו לארץ לקרות ק"ש פעמיים בכל יום לקבל עליו מלכות שמים במסירת נפש .. משום שקיום התורה ומצוותי' תלוי בזה שיזכור תמיד ענין מסירת נפשו לה' כו'", מכל מקום, הרי יכול להיות קיום התורה וה[[מצוות]] גם ללא התעוררות רגש המסירות נפש, כמבואר בתניא{{הערה|סוף [[ליקוטי אמרים - פרק ט"ו|פרק ט"ו]].}} בענין "לא עבדו"{{הערה|מלאכי ג, יח.}}, שעומד על קיום התורה והמצוות ללא התעוררות אהבה ויראה{{הערה|ועאכו"כ ללא התעוררות רגש המס"נ}}, כי אם מצד אהבה המסותרת שבלב כללות ישראל, שזהו "זכות אבות", שהרי האהבה המסותרת היא "ירושה לנו מאבותינו"{{הערה|תניא רפי"ח.}}. ולכן, במהדורה ב', שאדמו"ר הזקן מזכיר ענין זכות אבות בלבד, ללא ענין המסירות נפש, כלומר, שעבודתו היא בקיום התורה והמצוות מצד האהבה המסותרת בלבד, ולא באופן שיוצא ממציאותו, ועד שנקרא "לא עבדו", בגלל שנשאר כפי טבעו. אבל במהדורה ראשונה, שאדמו"ר הזקן מזכיר גם ענין המסירת נפש של יצחק – ובמילא גם בענין זכות אבות שמזכיר כאן כוונתו היא לא רק לאהבה המסותרת, אלא גם למדריגת עבודת האבות באופן של מרכבה, שהוא הביטול במציאות (מסירות נפש).