עריכת הדף "פעילות גופנית" (פסקה)

==במחשבת היהדות==
הרמב"ם פוסק{{הערה|הלכות דעות פרק ד'.}} שאדם מוכרח לשמור על בריאות גופו, וכחלק מכך להקפיד על פעילות גופנית סדירה, "כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה . . אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק"{{הערה|בדומה לכך כתב הרמב"ם ב'הנהגת הבריאות' השער הראשון סעיף 3: "ההתעמלות אשר היא העיקר הגדול בהתמדת הבריאות ובדחיית רוב החולאים".}}.

הרמב"ם נותן מספר הגבלות והנחיות לקיום פעילות גופנית{{הערה|המאמר השמונה עשר, והלכות דעות שם}}:
*יש לערוך התעמלות על קיבה ריקה בלבד, ובשל כך עדיפה ההתעמלות לפני האכילה, והטוב ביותר, משך זמן מספיק אחר האכילה בארוחת ערב לאחר שהמזון מסיים להתעכל.
*כיון שהגוף והנפש שלובים זה בזה, רצוי שהפעילות תהיה משולבת בהנאה ושעשוע, שהאדם יהנה מהפעילות עצמה{{הערה|״המשובח
שבמיני ההתעמלות . . שתגיל הנפש ותשמח כמו הציד והצחוק בכדור . . כי רבים סרו חולייהם מהם בסיבת שמחה ששמחו בלבד״.}}.
*אין לאמץ את הגוף באופן פתאומי, אלא יש לערוך את ההתעמלות בהדרגה, ואין לאמץ את הגוף יותר מיכולתו.
*על האדם להיכנס למרחץ לאחר שהתעמל.
*גם בגיל מבוגר, על האדם להמשיך ולהתעמל, אך להיזהר מפעילות מאומצת שעלולה לפגוע בו.

מנגד, לצד חשיבות הפעילות הגופנית, יש שראו בשימת דגש על נושא זה סתירה לדרכי התורה ועבודת השם, הן בהיבט המעשי, של ביטול תורה ובזבוז זמן, והן בהיבט הרעיוני, של הענקת חשיבות לצרכי הגוף על חשבון צרכי הנשמה.

כך לדוגמה היו שהקבילו בין המילה ספורט למונח האידישאי 'פראָסט' המבטא כפור וריקנות ובכך ביטאו התנגדות לפעילות{{הערה|מפי הרב [[דוד מאיר דרוקמן]], '''דוקא בדורנו זה!''' תכנית [[ואביטה נפלאות]] - [[כ"ח סיון]] [[תשפ"ד]] דקה 22:32.}}.

עם זאת, רבים מגדולי ישראל התייחסו לכך, שבטווח הארוך, האיזון הנכון ושמירה על בריאות הגוף, תאפשר ניצול ארוך ומוצלח יותר של משאבי הגוף לעבודת השם, ואריכות ימים של תורה ותפילה{{הערה|כך לדוגמא, עיסוק מועט בצרכי הגוף בהתעמלות בגילאים צעירים יותר, ימנע את העיסוק בצרכי הגוף בגילאים מבוגרים בטיפולים רפואיים בשל כאבים ומחלות וכדומה.}}, כך לדוגמא [[החפץ חיים]] בשיחת מוסר שנשא בישיבה בראדין בשנת תרס"ג עורר את התלמידים על החובה וההכרח לעסוק בפעילות גופנית גם על חשבון לימוד תורה, והתבטא כי לדעתו הימנעות מפעילות גופנית בטענת ביטול תורה היא עצת היצר הרע, שכן על ידי כך עלול האדם להיחלש, ובסופו של דבר יתבטל מן התורה לגמרי.

בידינו מצויות עדויות על רבנים שונים שעסקו בפעילות גופנית, דוגמת ר' [[ישראל סלנטר]] שבימי שבתו בהלברשטדט, מצאוהו עומד לפני ספר גרמני פתוח ועוסק בהתעמלות לפי הכללים והציורים שבאותו ספר{{הערה|מפי משמשו ר׳ חנוך נתנזן. נרשם על ידי הרב דב כ״ץ בספר 'תנועת המוסר: תולדותיה, אישיה ושיטותיה', כרך א׳, הוצאת פלדהיים, תשנ״ו.}}, [[החזון איש]] שהיה יוצא מידי יום בהוראת הרופאים להליכה ברחובות [[בני ברק]], ועוד.

מי שנחשב לאבי [[הציונות הדתית]] הרב [[אברהם יצחק קוק]] כותב בספרו ש"ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כוח לאומה, היא משכללת את הכוח הרוחני של הצדיקים העליונים"{{הערה|אורות התחיה ל"ד.}}.

הרב [[טוביה בלוי]] מספר כי סבו רבי יעקב אורנשטיין בתפקידו כראש ישיבת "אוהל משה" ב[[ירושלים]], נהג להיכנס מידי פעם במפתיע לאולם בית המדרש ולהורות לתלמידים לסגור את הספרים ובמשך חצי שעה לערוך תרגילי התעמלות על פי הנחיותיו.