עריכת הדף "סוס" (פסקה)

==שרשו בקדושה==
לעיתים מוזכר הסוס בקדושה כמשל לקדושה שבעולם היצירה על ידי מלאך [[מט"ט]] שבו מתגלה הקב"ה:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מטטרו"ן סוס דתפארת, דביה כל ספיראן מתלבשין, והכי איהו כגופא לנשמתא, וכד קודשא בריך הוא אסתלק מניה, אשתאר אלם לית ליה קול ולא דבור, אשתכח דקודשא בריך הוא ושכינתיה איהו קול ודבור דכל מלאך ומלאך|מקור=זוהר חלק ג דף רכח, ב}}

תרגום: מט"ט הוא סוס של ה[[תפארת]], שבו מתלבשים כל הספירות, והוא כגוף שעליו רוכבת הנשמה, וכשהקב"ה מסתלק ממנו נשאר בבחינת אלם בלי קול ודיבור, נמצא שהקב"ה הוא הקול והדיבור של כל המלאכים.

כמו כן לפעמים מוזכר התפילה בבחינת סוס להקב"ה:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=תפלה איהי בגין דאיהו סוס לקודשא בריך הוא, ואיהי אתעבידת טפלה לרוכב, הכי אוקמוהו מארי מתניתין אין הרוכב טפל לסוס אלא הסוס טפלה לרוכב, אית טפל בט' ואית תפל בת', כגון היאכל תפל מבלי מלח, והאי תפלה הכי איהי בת'|מקור=תיקוני זוהר פד, ב}}

התפילה היא סוס להקב"ה הטפלה לרוכב, וכך למדו בעלי המשנה אין הרוכב טפלה לסוס כו' וזה לשון תפלה שהיא מלשון טפלה.
===עבודת השם בבחינת סוס===
[[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|תורה אור על מגלת אסתר צא, ב}} מבאר את עניינו של הסוס: עניינו של [[שם מ"ה]] (שהוא שורש ה[[אדם]]), שהמילוי הוא באלפי"ן ואל"ף הוא יו"ד וי"ו יו"ד, היינו וי"ו המחבר יו"ד עלאה עם יו"ד תתאה כענין "עושה שלום במרומיו", והיינו על ידי בחינת הבטול הנמשך להם. וזהו בחינת "אנפי רברבי" שבכרובים (שהיו בצורת פני אדם), שנמשך מבחינת [[מוחין]] יותר, שזהו ההפרש בין גדול לקטן שלפי שכלו יהולל איש כנודע. והמוחין הן בחינת בטול הנמשך לו. ולכן זקן מיושבת דעתו, מפני שיש לו בחינת בטול יותר. מה שאין כן בחור יש לו רתיחת הבחרות מפני שלא נמשך בו בחינת בטול כ"כ. וזהו ענין "אנפי זוטרי" שבכרובים, בבחינת [[מט"ט]] שנקרא נער ובבחינת כרוב זה נמשך שפע בח"י אלף עלמין. 

וממט"ט נמשכת דרגה נוספת של המשכת אלקות בבחינת [[עשייה]] גשמית ב[[תורה]] על הר סיני. והמשכה זו היא בבחינת סוסים, סוס בגימטריא ב"פ ג"ס. שהוא מ[[שם ס"ג]], שהוא למעלה משם מ"ה. כי כדי להמשיך אור בעשייה גשמית מוכרח להיות הארה מלמעלה מעלה, והיא בחינתו של גבורת הסוס לרוץ למקום שאין הרוכב יכול להגיע שם, וריצת הסוס גדולה מריצת אדם היא בחינת הכרוב הנמשך במלאכים שאינו רץ כ"כ כמו הסוסים.

בחינה זו של לבוש וסוס נעשית על ידי [[המן]], ששרשו מוזכר בקבלה מהתיבות "המן העץ" המוזכרות ב[[חטא אדם הראשון]], בחינת גסות שנתברר בקדושה, כמו שמובא בגמרא מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק דהיינו הגבהת הלב ויגבה לבו בדרכי ה', בחינתו של [[בעל תשובה]] שזדונות נעשים לו כזכויות והוא משתמש בכוח הגסות והמרוצה לקדושה.
===משל האותיות לסוס===
מובא בזוהר הקדוש כי האותיות נקראים סוס והנקודות נקראות רסן. [[המגיד ממעזריטש]] מבאר כי הנה השכל, שהם הטעמים, הוא הרוכב על הסוס, כי האותיות הם בעצם כגולמים, (אלא) [אם לא] הנקודות שעל ידן מתנהגים האותיות. והמנהיגם הוא השכל, בשביל שהוא רוצה לגלות חכמתו וצורתו. והנה אותיות התורה או אותיות [תפלה] שעל ידם נזכר ל[[עבודת השם]], הם באים לשרשם ויש להם תענוג. אך שאר דבורים, שאינם מזה הענין, הם גם כן אותיות כמו זה הענין, אבל הצרופים הם אחרים, והשכל שהוא רוכב עליהם הוא שכל שפל ושורים עליו [[קליפות]], והאותיות עצמם מתקנאים באותיות של התורה. והם "ה[[מים התחתונים]] בוכים". וכששומעם איש נלבב וחכם, אז מעלה גם כן האותיות ההם מתוך ה[[שבירת הכלים|שבירה]], שמסתכל על צירוף הקדוש שבתוכם מאיזה מדה היא, ועל ידי המדה מדבק את עצמו להקב"ה, ואז מעלה האותיות ההם ומכניס בהם אלוקות. ועל ידי זה, כשסיפרו לפניו איזה מעשה שיש בה איזה רעה ח"ו, כששומע זה מעלה ניצוץ הקדוש כנזכר, ואז מכניס אלוהות בצירוף אותיות הנזכרים, אז יכול תיכף לתקן הדבר ההוא, כי תשועת ה' כהרף עין, ולמענו ית' יעשה להעמיד הדבר על תיקונו, ואז יתפרדו כל פועלי און, דהיינו שכל הרע שהיה מתחילה שורה על צירוף האותיות{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/magid/ot/11/62&search=%D7%98%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%9D אור תורה ויחי]}}.
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:בעלי חיים]]