עריכת הדף "משתה ושמחה (פורים)" (פסקה)

=="עד דלא ידע"==
אמרו [[חז"ל]]:
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=[[מסכת מגילה|מגילה]] ז, ב
|תוכן=אמר [[רבא]]: מיחייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור [[המן האגגי|המן]] לברוך מרדכי"
:[-חייב אדם להתבסם בפורים, עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי]}}

אמנם בדברי הגמרא אלו דנו רבים מה[[ראשונים]] וה[[אחרונים]], ויש מהם שהסתייגו מכך באופנים שונים.

לדעת רבינו אפרים{{הערה|הובא ב[[ר"ן]] למגילה שם, ובבית יוסף על טור או"ח סי' תרצה סעיף ב.}} הסיפור שמביאה הגמרא לאחר מכן, אודות [[רבה]] שהשתכר ושחט את [[רב זירא]] - משמעותו היא שלמעשה דברי רבא נדחים ואין חיוב להשתכר בפורים. וכן יש המפרשים שחיוב השכרות הוא רק למצוה, ולא לעכב{{הערה|הגהות מיימוניות על [[הרמב"ם]] דלקמן בשם ראבי"ה. שו"ת מהרי"ל סימן נו.}}.

ו[[הרמב"ם]]{{הערה|הלכות מגילה פ"ב הלכה טו.}} פסק: "כיצד חובת סעודה זו.. ושותה [[יין]] עד שישתכר וירדם בשכרותו וכו'". וכן כתב [[יעקב הלוי בן משה מולין|המהרי"ל]]{{הערה|הובא ברמ"א או"ח שם סעיף ב'. וכתב הפרי מגדים "וכן ראוי לעשות".}} שחיוב השתיה הוא עד שירדם, ואז לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.

כמו כן יש המגבילים את חיוב השתיה: "יש אומרים דאין צריך להשתכר כל כך, אלא ישתה יותר מלימודו"{{הערה|רמ"א שם, מהכלבו (סי' מה) וכן כתב הארחות חיים (הל' מגילה ופורים אות לח) הובא בבית יוסף על הטור שם.}}. על פי דעה זו יש שפירשו{{הערה|כך פירש יד אפרים על השולחן ערוך שם, והקדים "ולי הצעיר נתפרש בחזיון לילה".}} ש"עד דלא ידע" פירושו "עד ולא עד בכלל", זאת אומרת שעליו להשתכר מעט, אך להזהר ולהגביל זאת כך שלא יגיע למצב שישכח ש"ארור המן וברוך מרדכי".

אמנם מאמר רבא הובא ב[[שולחן ערוך]]{{הערה|שם סעיף ב'.}} בפשטות להלכה, וגם ה[[ב"ח]] שם כתב ש"צריך לשתות הרבה מלימודו, שייטב לבו במשתה, ויהא שתוי או אפילו שיכור שאינו יכול לדבר לפני המלך, רק שתהא דעתו עליו". וכן ביאר באריכות ה[[אבודרהם]] על פורים, שבפורים ישנו חיוב להשתכר למרות חשש המכשול, כהודאה לה' על ניסי הפורים, שהגיעו על ידי משתאות היין. וכן יש שפירשו{{הערה|אבודרהם פורים. אגודה, הובא במהרי"ל הלכות פורים (ושם כתב שבקל יוכל אדם להגיע לכך ואין זו שכרות גדולה), ובדרכי משה וב"ח על הטור סי' תרצה, ובמגן אברהם על השו"ע שם. נתבאר באריכות בלקוטי שיחות חלק ז' שם, ועוד.}} שהגדרת "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", היינו שישתכר כל כך שלא יוכל לחשב שלמילים "ארור המן" יש אותה [[גימטריא]] כמו "ברוך מרדכי".

וכן כתב [[הרבי מלך המשיח שליט"א]]{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/lkus/31/10/2/182&search=קם+רבה לקוטי שיחות חלק ל"א, שיחת פורים ב'].}}: "להלכה נפסק בשו"ע שיש חיוב לבסומי בפורים עד דלא ידע, ואין חוששים שיסתעף מזה שום דבר בלתי רצוי כו'". כמה פעמים דיבר בצחות, על כך שישנם אלו היוצאים ידי חובת "עד דלא ידע" בשינה, והכריע בבירור שחיוב זה הינו כפשוטו:

{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=שיחת פורים תשמ"ט, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&st=&pgnum=476&hilite= התוועדויות ח"ב ע' 454]
|תוכן=שמחה שלמעלה ממדידה והגבלה, "עד דלא ידע", ובזה גופא — לא רק כמו אלו שיוצאים ידי חובת "עד דלא ידע" על ידי שינה (כמובא בשו"ע), אלא מקיים הציווי "לבסומי כו' עד דלא ידע" '''כפשוטו''' (מבלי לחפש "היתרים" ו"פשרות" וכיוצא בזה), ואשרי חלקו וגדול זכותו, ויהי רצון שממנו יראו וכן יעשו.
וישנה ההבטחה שבוודאי לא יהיה מזה דבר בלתי-רצוי...}}

אם כי דבר זה נאמר רק בהקשר לפורים שנת [[תשמ"ט]], אמנם בכמה שנים הרבי אמר שגם בפורים צריך להקפיד על ה[[תקנת המשקה|תקנה]], (אם כי יש משפיעים האומרים שהרבי ביטל את האיסור בשנים היותר מאוחרות {{מקור}}).
===תקנת המשקה בפורים===
{{ערך מורחב|תקנת המשקה}}
בנוגע לתקנת המשקה, המגבילה את שתיית המשקה והיין לכמות מצומצמת, הורה הרבי כמה פעמים שתקנה זו בתקפה גם בפורים; לאידך, היו התבטאויות מהרבי כמה פעמים מהן אפשר להבין שבפורים מותר לשתות ללא הגבלות.