עריכת הדף "מלאכה שאינה צריכה לגופה" (פסקה)

==הדין==
===התנאים===
נחלקו התנאים [[רבי יהודה]] ו[[רבי שמעון]] מה הדין במלאכה שאינה צריכה לגופה: רבי יהודה מחייב, ורבי שמעון פוטר{{הערה|מחלוקתם מובאת במספר מקומות: שבת כט, סע"ב במשנה ושם ל, רע"א ולא, ב. צג, ב במשנה ושם צד, א ואילך. וראה גם מב, א. עג, ב. ועוד.}}.

טעם סברתו של רבי שמעון לפטור, הוא מפני שמלאכה שאינה צריכה לגופה אינה נקראת [[מלאכת מחשבת]], שדוקא היא נאסרה בשבת{{הערה|רש"י צג, ב שם. וראה חגיגה י, סע"א ואילך.}}.

[[הרבי]] מבאר כי יסוד מחלוקת זו בשיטותיהם הכלליות של רבי יהודה ורבי שמעון בכל סוגיות הש"ס, מהי הגדרתה של "שביתה"{{הערה|כמחלוקתם בענין השבתת חמץ (פסחים ריש פרק ב), ובענין השבתת החיות הרעות לעתיד לבוא (תורת כהנים בחוקותי כו, ו); לפי ביאור [[הגאון הרוגצ'ובי]], צפנת פענח על התורה בחוקותי שם.}} - וממנה מסתעפת המחלוקת גם לשביתת השבת: לדעת רבי יהודה, שביתה היא ביטול המציאות לגמרי. לכן השביתה בשבת היא דוקא כאשר לא נעשית מציאות המלאכה כלל, אפילו לא לצורך אחר. לדעת רבי שמעון, שביתה היא ביטול הצורה והאיכות. ולכן שביתה בשבת היא כאשר לא נעשית צורת המלאכה, אך מלאכה שאינה צריכה לגופה שבה אין צורת מלאכה, אינה גורעת מהשביתה{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15944&st=&pgnum=202&hilite= לקוטי שיחות חלק ז', ע' 190].}}.

===הפוסקים===
רוב הפוסקים פסקו הלכה כדעת רבי שמעון שפוטר{{הערה|רבינו חננאל שבת קמב, א. ראב"ד הלכות שבת פרק א, הלכה ז (ומגיד משנה שם בשם אחרונים). רמב"ן שבת קכא, ב.}}. ודנו הראשונים בדעת [[הרי"ף]], האם דעתו לפסוק כרבי יהודה או כרבי שמעון{{הערה|ראה מגיד משנה שם. בית יוסף אורח חיים סימן רעח ד"ה המכבה.}}. ו[[הרמב"ם]] פסק כדעת רבי יהודה שמחייב{{הערה|הלכות שבת פרק א, הלכה ז.}}.

גם לדעת רבי שמעון שפוטר, הפטור הוא רק מאיסור תורה, אבל גם מלאכה זו אסורה מדרבנן. ואיסור זה חמור יותר מאיסורי דרבנן אחרים בשבת, כי עיקר המלאכה מן התורה{{הערה|שולחן ערוך אדמו"ר הזקן [https://chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/ka2/266/2.htm#_ftnref_1939 קונטרס אחרון לסימן רסו, סק"ב] ו[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/ka2/275/2.htm לסימן ערה, סק"ב]. [https://chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/sh2/1/311/5.htm סימן שיא, סעיף ה]. [https://chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/sh2/1/316/19.htm סימן שטז, סעיף יט]. ועוד. וראה גם ביאור הלכה סימן רעח, סעיף א.}}.

בדעת ה[[שולחן ערוך]] משמע שפוסק כרבי שמעון שפוטר{{הערה|סימן שטז, סעיף ח. סימן שלד, סעיף כז.}}; אמנם במקום אחד משמע שפוסק כרבי יהודה{{הערה|סימן שמ, סעיף א.}}, ודנו האחרונים בדבריו{{הערה|ראה משנה ברורה שטז, לד. שלד, פה. ביאור הלכה שמ, א. ועוד.}}.

[[אדמו"ר הזקן]] פוסק שעיקר הדין כרבי שמעון שפוטר, ולכן מותר מעיקר הדין [[מלאכת צד|לצוד]] רמשים שדרכם להזיק (אפילו כשאין דרכם להמית ואין בזה [[פיקוח נפש]]), מפני שבצידה זו אינו צריך לגופה, והאיסור הוא רק מדרבנן, ובמקום צער לא גזרו{{הערה|סימן שטז, סעיף יז.}}; וכן מותר לכבות גחלת של מתכת שעלולה להזיק, מאותה סיבה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/sh2/1/334/29.htm סימן שלד, סעיף כט].}}. אמנם בעל נפש יחמיר לעצמו כדעת האוסרים במקום שאפשר, ולכן אם יכול להזהר מהמזיק ולהזהיר אחרים, עדיף שלא לצוד{{הערה|סימן שטז, סעיף כב וסימן שלד שם.}}.