עריכת הדף "מורח ודאין" (פסקה)

==ההסבר בפנימיות==
{{בעבודה מתמשכת}}חוש הריח הינו החוש הכי רוחני ועדין בין חושי האדם כמו שאמרו חז"ל{{הערה|ברכות מג, ב.}} "איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח" חוש הריח מאוחד עם הנשמה וגורם עונג לעצם הנפש. כמו שרואים שאחד האפשרויות להעיר אדם מעלפונו הוא באמצעות [[ריח]] חריף או חזק מאד, כי הריח מגיע לנשמה בעצמה.
 
זהו המיוחדות של חוש הריח, ביכולתו לגעת בשורשם של הדברים בעצם הדבר לכן עתיד מלך המשיח לדון דווקא באמצעות הריח כי הוא קשור עם שורש האדם ודווקא באמצעותו יוכל המשיח לדעת את האמת של הנשפט לפניו.

[[רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)|אדמו"ר הריי"ץ]] אומר<ref>שיחת שמח"ת תר"ץ סל"ט ואילך. סמ"ו (לקו"ד ח"ב שיז, א ואילך. שכב, ב. ספר השיחות תר"ץ ע' 117 ואילך. ע' 123).</ref> שהמשפט של משיח יהיה בזה שידע את הסיבות שהביאו אתו למצב שהוא נמצא בו, ועל דרך שאמרו [[חכמינו זכרונם לברכה|רז"ל]]<ref>אבות ב, ד.</ref> "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו", מפני שהאדם עצמו יודע ומכיר את הסיבות שהביאו אותו למצב בו הוא נמצא, וככה צריך להיות גם במשפט ששופטים מישהו אחר, שצריך לדעת את הסיבות שהביאוהו למצב זה, לדעת שבעצם הוא טוב, והסיבה היחידה שנמצא במצב בלתי רצוי הוא רק מחמת סיבות צדדיות<ref>ד"ה והניף ידו תשי"א.</ref>.