עריכת הדף "מגילת רות" (פסקה)

==הקשר בין מגילת רות לעצרת==
מובא במדרש רות{{הערה|מדרש זוטא רות בתחלתו. יל"ש רות רמז תקצו. הובא בשו"ע [[אדמו"ר הזקן]] שם.}}: {{ציטוטון|ומה ענין רות אצל עצרת.. ללמדך שלא נתנה תורה אלא על ידי יסורין ועוני}}.

וכן מובן מלשון ה[[משנה]]{{הערה|אבות פ"ד מ"ט.}} "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מ[[עושר]], וכל המבטל את התורה מ[[עושר]] סופו לבטלה מעוני". מכך שלא נאמר מה סופו של "המקיים את התורה מ[[עושר]]"?, משמע שעל-פי רוב אין מציאות כזו, וכלשון המדרש: "לא נתנה תורה אלא על ידי יסורין ועוני". הגישה ללימוד התורה צריכה להיות מתוך ביטול. צריך לידע שהתורה היא חכמתו של הקב"ה, ואילו הוא בשכלו - מצד עצמו אין לו שום שייכות לזה. ועד שמצינו אפילו בנוגע למשה רבינו, ש"בתחילה היה למד תורה ומשכחה, עד שניתנה לו במתנה"{{הערה|נדרים לח, א.}}.

כאשר לומד תורה ואינו מבין - אין לו להתפלא על כך, שכן, למה יוכל להבין את התורה? איזו שייכות יש לשכל אנושי להשיג חכמתו של הקב"ה?! אדרבה: החידוש הוא בכך שלמרות זאת נתן [[הקב"ה]] את התורה במתנה למטה. ולכן, כדי שיוכל לקבל ולהשיג את התורה - צריך להתפלל להקב"ה.

על דרך זה מצינו בזהר{{הערה|ח"א קצט, ב. חלק ב' סב, ב. וראה [[לקוטי שיחות]] חכ"ו ע' 99. וש"נ.}}, ש[[רב המנונא סבא]], למרות שהיה לו [[לחם]] לאכול, לא היה אוכל עד שהתפלל על מזונו. ולכאורה, בשעה שהאוכל ערוך ומוכן לפניו על השולחן - מה שייך לבקש ש[[הקב"ה]] יתן לו, הרי כבר יש לו? והביאור בזה - שקודם שמתפלל ל[[הקב"ה]] אין האוכל שייך אליו, כך, שאין לו אוכל, וכדי שהאוכל יהיה שייך אליו - הרי זה רק על ידי התפילה.

ואם ב[[מזון]] גשמי כך - על אחת כמה וכמה שכן הוא בתורה, שמצד עצמו אין לו שייכות לתורה. זהו "שלא נתנה תורה אלא על ידי יסורין ועוני": הכוונה ב"עוני" - אינה לעוני בגשמיות, שהרי ר"א בן חרסום זכה לתורה אף שהי' [[עשירות|עשיר]] גדול (כנ"ל סי"ח), אלא הכוונה היא לענין העוני ברוחניות, דהיינו, שמצד עצמו אין לו שייכות לתורה, ואין זה אלא שנותנים לו מלמעלה, ועל ידי ידיעה והכרה זו - התורה מתקיימת אצלו.

כך גם בענין ה"יסורין" - שהכוונה היא ברוחניות, יסורין מצד העדר ההשגה: עליו לדעת שהתורה היא בלי-גבול, וכל מה שיודע - אינו משיג אלא את חיצוניות הענין, ואילו בפנימיות הענין לא נגע כלל, כיון שהתורה היא בלי גבול. ולכן גם [[משה רבינו]] לומד תורה תמיד, אף שקיבל הכל מפי [[הקב"ה]] - כיון שבתורה יש עומק ועומק לפנים מעומק עד אין-סוף. ובידעו זאת, אינו מתנשא בעצמו מצד ידיעת ה[[תורה]], ואדרבה - הוא שפל בעיני עצמו, ויש לו [[יסורים]] מהעדר השגתו, ו"לבו דואג בקרבו"{{הערה|חגיגה יג, א., ואז - התורה מתקיימת.}}.
{{הערות שוליים}}
{{תנך}}
[[קטגוריה:תנ"ך]]