עריכת הדף "ליקוטי אמרים - פרק ב'" (פסקה)

==סיכום==
הנפש השניה אינה כלל חלק מהעולם - העולם וכל הקשור לו אינם "מעניינים" אותה. הנפש השניה נקראת "אלוקית", כי כשמה כן היא: "חלק אלוקה ממעל ממש". נפש זו רואה ושומעת, מבינה ומרגישה - אלוקות בלבד.

שורש כל הנפשות - אחד הוא, '''כל הנפשות''' יונקות את חיותן מנשיא הדור. אך למרות שמקור נפשות כל ישראל אחד הוא - באלוקות [[ממש]]{{הערה|כנפיחה - היוצאת מפנימיות האדם.}}, הן נמשכות לכל אחד לפי דרגתו הוא{{הערה|כטיפת המוח היורדת ומשתנה בבטן האם ממדרגה למדרגה, עד שמתהווים ממנה אפילו שערות וציפורניים.}}. ובכל אופן נמצא,'''שלכל יהודי יש נפש אלוקית.'''

עניין זה נכון הן בכלל והן בפרט:

* בכלל: בדורות הראשונים היו [[נשמה|נשמות]] מעולות שבבחינת [[ראש]], ואילו בדורות האחרונים ה[[נשמה|נשמות]] בבחינת [[עקב]].
* בפרט: בכל דור בפני עצמו ישנן [[נשמה|נשמות]] שבבחינת ראש (ה[[צדיק|צדיקים]] שבכל דור), ו[[נשמה|נשמות]] שבבחינת עקב (עמי הארץ).

כל אחד ואחד מאנשי הדור - ואפילו המנגד לנשיא - מקבל את חיותו מ[[נשיא הדור]]{{הערה|כשם שכל אברי האדם - ואפילו העקב - קשורים לראש ומקבלים ממנו את חיותם.}}. אך כל זה{{הערה|שלכל יהודי יש נשמה, שהיא חלק אלוקה ממעל ממש.}} הוא רק לגבי ה[[נשמה]] עצמה, שונה הדבר בתכלית לגבי [[לבוש|לבושי]] ה[[נשמה]]{{הערה|כמבואר לקמן ב[[ליקוטי אמרים - פרק ד']], שכוחות המחשבה הדיבור והמעשה של האדם נקראים [[לבושי הנפש]].}}: הם אינם שווים אצל כולם, אינם באים ממקור אחד - ותלויים ב[[קדושה|קדושת]] ה[[זיווג]].