עריכת הדף "ישראל סבא ותבונה" (פסקה)

===עניינם===
השכל והרגש הפוכים בטבעם: השכל קר ולח, ובנוסף לזה הוא 'לעצמו' (אינו זקוק לזולת). הרגש לעומתו חם ויבש, וכל עניינו הוא 'התפשטות'.

ומכיוון שאין ביניהם שום קשר (ועד שהם שני הופכים) - מעצם הלימוד וההבנה '''לא יוולד רגש'''. בכדי שהשכל יוכל 'לרדת' ללב (להשפיע עליו ולעוררו) יש צורך בכמה שלבים שיורידו את ההבנה לרמה שיש לה שייכות מסויימת לרגש. שני השלבים הראשונים הם בשכל עצמו{{הערה|ושתי בחינות נוספות ישנן, והן באופן בו מאיר השכל בתוך הרגש ממש, ונקראות ישראל ויעקב, ואכ"מ.}}.

*השלב הראשון הוא '''הטיית''' השכל לחיוב או לשלילה. כאן כבר לא מדובר על עצם הבנת העניין, אלא על '''המסקנה''' היוצאת ממנו. אמנם זהו עדיין עניין שכלי 'טהור', אך כאן השכל כבר 'נמשך' מחוץ לעצמו, ומקבל 'גוון' מסויים של כן/ לא, כשר/ טהור וכו'{{הערה|דרך מצוותיך קכ"ו.}}.
*השלב השני הוא '''התפעלות''' שכלית. כאשר האדם מתבונן '''במשמעות''' המסקנה מתעוררת '''בשכלו''' התפעלות מסויימת, והתפעלות זו היא ה'מידות שבשכל' (שהן השורש ל'[[שכל שבמידות]]') {{הערה|כי קרוב אליך ניצבים תרפ"א.}}.