עריכת הדף "ישראל לוין" (פסקה)

===חזרה לנעוועל===
מצב היהדות באותם זמנים החמיר יותר ויותר, ונציגי השלטון החלו להתחקות אחרי מלמדי תינוקות ולהצר את צעדיהם. ר' ישראל שחש את טבעת החנק נסגרת סביבו, נאלץ לעזוב את רוסטוב ובשנת [[תרפ"ב]] עבר עם בני ביתו לעיר הולדתו, [[נעוועל]]. זמן מה לאחר-מכן עברה גם ישיבת [[תומכי תמימים נעוועל|תומכי תמימים לנעוועל]]. לצד הישיבה הוקם בנעוועל גם [[בית מדרש לרבנים בנעוועל|בית-המדרש לרבנים]].

כשש שנים חי ר' ישראל בנעוועל וכל אותו זמן לימד תורה במחתרת לבני-ישראל. כשהיה מדובר בבני 18 ומעלה, היה אפשר לטעון שהם לומדים בעצמם, דבר שלא נאסר על-פי חוק, אבל הקטנים היו חייבים על-פי חוק ללכת לבית-ספר ממלכתי, ואילו תפסו את ר' ישראל מלמדם היה מוצא להורג. אך ר' ישראל לא ויתר. הוא פשוט החליף את מקום ה'חדר' המחתרתי אחת לכמה שבועות והמשיך ללמד בחירוף-נפש.

לאחר [[הסתלקות]] [[אדמו"ר הרש"ב]] נשאר בבית רבנו תקופה ממושכת ימים ולילות, ולא חזר כלל לביתו. עד היום מהלך הסיפור הבא על חזרתו הביתה: כאשר לחצו עליו לחזור הביתה והוא סוף-סוף הסכים, ניגש ל[[אדמו"ר הריי"צ]] להודיע לו על כך. נאנח האדמו"ר ואמר: "ישראל, אויף וועמען לאזסטו מיר?" [=ישראל, על מי אתה משאיר אותי].

לאחר מכן התקשר ר' ישראל תוך זמן קצר אל [[אדמו"ר הריי"צ]] והיה לבן-בית בבית הרבי כפי שהיה בבית אביו הרבי הרש"ב, ואף בנותיו היו לחברותיהן של בנות אדמו"ר הריי"צ והרבו לבקרן בביתן.

לאחר מאסרו של [[אדמו"ר הריי"צ]] ב[[קיץ]] [[תרפ"ז]], החמיר מצב היהודים בכל רחבי [[רוסיה]], וממילא גם בנעוועל. כשהרגיש ר' ישראל שהמעקב היומי אחריו הולך ומתהדק והבין שלא יהיה מנוס ממאסר, קם וברח לעיירה טארופיץ הסמוכה ל[[לנינגרד]], והביא לשם את בני ביתו. הדבר היה בשנת [[תרפ"ח]].

כשהגיע לטארופיץ מצא שם עזובה מסוימת בכל הנוגע ליהדות וקיום מצוות. במקום לא היו [[שוחט]] ו[[מוהל]], וילדים רבים בגילים שונים לא נימולו. ר' ישראל הפעיל את כל כוח השכנוע שלו, קרא להורים ודיבר גם עם הילדים, יזם וארגן והביא את הילדים בבריתו של אברהם אבינו והכל בסתר, כשהוא-עצמו משמש המוהל ולפעמים גם הסנדק.

עתה, משנימולו, אסף את הילדים בחדר מחתרתי חדש והחל ללמדם תורה.