עריכת הדף "חיים סולובייצ'יק" (פסקה)

== ידידותו עם אדמו"ר הרש"ב ==
היה ידיד קרוב של [[אדמו"ר הרש"ב]]. הידידות הגיעה עד לכדי כך שכאשר הקים [[הרש"ב]] את ישיבת [[תומכי תמימים]] ורצונו היה שהתמימים יהיו שקועים ראשם ורובם בהויות התורה ב[[עיון]] ובהעמקה כנהוג בחב"ד, הוא רצה למנות את הגאון רבי חיים מבריסק לראש הישיבה, והציע לו את ההצעה, אך ההצעה לא יצאה לפועל מסיבות שונות.

במכתבים מיוחדים משנת תרס"ח מכתב יד קודש של אדמו"ר מהוריי"צ ניתן ללמוד על גודל הערכה והידידות ששרו בין הרבי מהורש"ב ובין ר' חיים מבריסק:

אדמו"ר הרש"ב כותב אל ר' חיים וזלה"ק{{הערה|שלח העתק ממכתבים אלו לבנו אדמו"ר הריי"צ, בצירוף אגרת אליו - מיום כ"ז מנחם אב תרס"ח (נדפסה באג"ק ח"ד ע' שטז) -}}:

"כבוד הגאון הגדול המפורסם בקצוי תבל תפארת ישראל מעוז ומשגב יראת ד' אוצרו כש"ת [כבוד שם תפארתו] מוהר"ר חיים הלוי שליט"א אבד"ק בריסק דליטא נרו יאיר ויזרח לעד אחד"ש הדר"ג [= אחרי דרישת שלום הדרת גאונו].."

והרב סולבייצ'יק כותב על הרבי מהורש"ב את התוארים דלהלן:

ברכה מרובה לכבוד הרב המאוה"ג סוע"ה [= המאור הגדול סיני ועוקר הרים] מפורסם בתורתו ויראתו וצדקתו ומעשיו מכריזין, לזכות הרבים כוננו וכו' מוהר"ר שלום דובער שליט"א, וכ"ט לכ"ג [= וכל טוב לכבוד גאונו] הרמה שליט"א.

בעת מחלתו האחרונה של ר' חיים, כתב הרבי מהורש"ב מכתב התעררות חריף, לבני קהילת בריסק, הכיצד אינם משתדלים כדבעי ואינם משלמים כדרוש על רפואתו של ר' חיים, והרבי כתב מילים מיוחדות, לבאר את גודל מעלתו, שבני קהילתו לא משיגים בה.

השתתפו יחד בפעולות ואסיפות שונות לחיזוק היהדות. באסיפות השתתפו גם [[אדמו"ר הריי"צ]], [[רבי דוד מקרלין]] ועוד גדולי ישראל{{הערה|1=
[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31635&hilite=18070500-0a5c-4851-adfa-0924250abd19&st=%u05de%u05d1%u05e8%u05d9%u05e1%u05e7&pgnum=367 אגרות קודש - אדמ"ר הרש"ב]}}.

הרב [[יעקב לנדא]] סיפר שכאשר הרבי הרש"ב היה מזכיר שמות של רבנים, הוא היה מזכירם ללא תואר לפני, מלבד ר' חיים סולובייצ'יק שאותו היה באופן קבוע מזכירו עם התואר "ר'"{{הערה|גאון וחסיד{{הבהרה|עמ'?}}.}}.

===האסיפה בשנת תע"ר===
ב[[שבט]] [[תע"ר]] התקיימה וועדה של הרבני לסדור משרת ה"רב מטעם", בה השתתפו כל גדולי הדור. באותה אסיפה היו חלוקי דיעות האם על הרב מטעם לדעת את השפה הרוסית ודברים מינימיליים. רבי [[מאיר שמחה מדווינסק]] בתמיכתו של הגאון רבי דוד פרידמן מקרלין ורבי [[שמריה נח שניאורסון]] מבויברויסק צידדו בחיוב, ואילו רבי חיים מבריסק, בתמיכתו של [[אדמו"ר הרש"ב]] ו[[החפץ חיים]] צידדו בתוקף שלא ילמדו בשום פנים ואופן לימודים אחרים. הגר"ח נאם באסיפה, ובמהלך האסיפה, קרא הגר"ח לחפץ חיים שיבוא וינאם, על אף זקנותו וחולשתו{{הערה|תורת חיים עמ' ר'.}}.

בהפסקות שהתקיימו באותה אסיפה, הוא היה נוהג לספר סיפורי צדיקים כדרכו. הוא סיפר כי אמירת ה[[כתר]] של רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]] ב[[ימים הנוראים]] היה בכוחה לפקוד עקרות ששמעו אותה, ורבי חיים אף הוכיח זאת על פי [[הלכה]] ב[[נגלה]], וזקני החסידים מאוד התפעלו מכך{{הערה|[[רשימות הרבי]], חוברת ח'.}}

בימים שבהם התנהלו אותם אסיפות, שהו הגאונים גדולי הדור במלון מיוחד לשם כך, רבי חיים שהה ברוב הזמן עם ידידו [[אדמו"ר הרש"ב]]. לשאלת ידידיו מה ראה לעשות כך, הוא השיב: אמנם ה[[תורה]] ניתנה על [[הר סיני]], אך [[בית המקדש]] נבנה דווקא על [[הר המוריה]] בו נעקד [[יצחק אבינו]], שכן [[קדושה]] באה דווקא על ידי [[מסירות נפש]]{{הערה|תורת חיים, אמרים ועובדות לבית בריסק על התורה, עמ' כט.}}.

[[אדמו"ר הריי"צ]] סיפר כי במהלך האסיפה התעורר דיון אודות לשון [[אדמו"ר הזקן]] באגרת הקודש בין החסידים, ר' [[מענדל חן]] ור' [[אברהם הורנשטיין]] ועוד, ורק ר' חיים זכר את הלשון המדויקת{{הערה|[https://drive.google.com/file/d/1-UaY_vSxR0bvczdIz1DvPQHTmGNU9l60/view שיחת מליל י"א טבת תש"ז], שיחות קודש קודם הנשיאות, עמ' 114, סעיף ד'.}}

באחת מהאסיפות הכפויות שקיימה הממשלה, השתתפו גדולי הדור החרדים ולהבדיל המשכילים. הגר"ח נאם נאום חוצב להבות אש, ומכיון שלמשכילים לא היה מה לענות, הם גיחכו וצחקו באמצע דבריו של הגר"ח. בראות זאת אדמו"ר הרש"ב, הוא עזב את האסיפה, כשהוא משאיר פתק ביד נאמן ביתו ר' [[מנדל חן]]. לאחר האסיפה דרש ר' מנדל שהאסיפה תברר את דבר [[הסתלקות]]ו של הרש"ב מהאסיפה, ותוך כדי דיבור פתח את הפתק שמסר בידו [[אדמו"ר הרש"ב]] בה היה כתוב: "לא אוכל להשתתף באסיפה בה לועגים לגדולי ישראל". לאות הזדהות עם דברי אדמו"ר הרש"ב, עזבו כל גדולי הדור את האסיפה. באותה הזדמנות אמר הגר"ח: אני [[קנאה|מקנא]] ברש"ב, שבין מקורביו נמצא אדם נפלא כר' מנדל חן.

===המסע לאסיפה ובחזור===

אחר אותה אסיפה, ב[[אייר]] תע"ר באו הגר"ח ו[[אדמו"ר הרש"ב]] ל[[פטרבורג]], והתעכבו בה עד סוף [[חודש סיוון]], בכדי לסדר ענינים נחוצים עבור הכלל. ב[[חג השבועות]] התארח הגר"ח אצל אדמו"ר הרש"ב, שהתגורר בעיר באותה תקופה. אדמו"ר הרש"ב אמר מאמר על המדרש רבה {{ציטוטון|ברכי נפשי את ה', מה [[הקב"ה]] ממלא את כל ה[[עולם]] אף [[נשמה]] ממלאת את כל הגוף}}, והסביר אותה על פי שיטת ה[[רס"ג]], שכמו שהאדם מכיר חיותו על ידי שרואה בעין חיות נפשו, כך נכרת חיות ה' הממלאת ומחיית את כל העולם בעין. הגר"ח אמר מאמר על הפסוק תורת ה' תמימה, ועל פי המובא במדרש רבה: {{ציטוטון|[[רבי ירמיה]] וחרינא, רבי ירמיה אמר למה היא תמימה משום שהיא משיבת נפש, וחרינא אמר למה היא משיבת [[נפש]] לפי שהיא תמימה}}{{הערה|[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] מכתב א' תל"ט, תורת חיים עובדות ואמרות לבית בריסק.}}.

מסופר, כי כאשר נסעו הגר"ח ו[[אדמו"ר הרש"ב]] יחד בדרכם לאסיפה, ועברו דרכם בעיירות שונות, באו החסידים לקבל את פניו של אדמו"ר הרש"ב, ואילו את הגר"ח לא באו לקבל. אמר הגר"ח: עכשיו אני מבין את החילוק בין [[חסידים]] למתנגדים. החסידים מכבדים את רבם בחייו, אך כאשר רבם נפטר הם קוברים אותו מיד ללא שהיות והספדים. לעומת זאת, ה[[מתנגדים]] מכבדים את רבם דווקא לאחר [[מיתה|פטירתו]], ואז הם מכבירים בהספדים ארוכים, אך בעודו חי אינם מעוניינים לכבדו{{הערה|תורת חייפ לפרשת ויקרא עמ' קי"ב.}}.

באחד ממסעותיהם, נעצרו הגר"ח והרש"ב ב[[עיירה]] נידחת, והתפללו בבית כנסת של קנטוניסטים. הם ראו את אחד מהקנטוניסטים ניגש לעמוד התפילה ואומר: רבונו של עולם, מה יש לנו להתפלל אליך. נתפלל על אריכות ימים? מה טעם יש לנו מחיים כאלו. בָּנֵי? אנו כבר זקנים מדי, ודבר זה לא ייתכן על פי דרך ה[[טבע]]. מזוני? יש לנו ממון ו[[מזון]] די הצורך. אלא על מה נתפלל רבונו של עולם? ש{{ציטוטון|יתגדל ויתקדש שמיה רבה!}}{{הערה|ספר זכרון לרבי [[יעקב ליפשיץ]], קונטרס נאד של דמעות.}}.