עריכת הדף "התכללות (המידות)" (פסקה)

==הנסיעות במדבר וספירת העומר==
בתיקון המידות יש שני אופנים הפוכים של התכללות: '''א.''' ע"י '''העלאת''' המידות דנפש האלוקית (והוא עניין מ"ב (42) מסעות המדבר), ו'''ב.''' ע"י '''המשכה למטה''' של המקיפים להאיר את הנפש הבהמית (והוא עניין ספירת העומר המתבטא בספירת מ"ט (49) ימים)).

===מ"ב המסעות במדבר{{הערה|לקוטי תורה מסעי פ"ח ג' ואילך.}}===
עניין מסעות המדבר היה להכניע את הקליפות במקורן ושורשן ע"י זה שיגלה את מידותיו הקדושות{{הערה|שהן בבחינת ביטול והן מקור ושורש המידות דקליפה}}.

מידת המלכות עניינה דיבור והשפעה, וכשמבטל אדם את עצמו כלפי מעלה לא שייכת העבודה בבחינת המלכות. לכן כשמדובר על עבודה זו כלולה כל אחת משבע המידות רק משש{{הערה|וראה ביאור זה בדרגא נעלית יותר (כפי שהמידות כלולות במקורן בבינה) בהמשך הלקוטי תורה שם, פ"ט ב'.}}. היינו, שכל שש הבחינות באהבת ה' שלו יהיו בביטול (וכן בגבורה ובשאר המידות) – ולכן היו המסעות מ"ב בלבד.

===מ"ט הימים דספירת העומר===
עניין ספירת העומר הוא להאיר את הנפש הבהמית כפי שהיא במקומה, '''שהיא''' תזדכך ותאיר. וכשהמטרה היא '''לזכך''' אותה (ולא לבטלה) לא די בהעלאת הנפש האלקית, אלא יש צורך "לרדת" אליה, לכל פרטי הפרטים שלה – ולהתעסק עם כל אחד מהם בפני עצמו.
וכיון שכל מדה כלולה מכל ז' המדות, לכן צריך להיות ספירת העומר מ"ט יום - בכל פרטי המדות כפי שכלולים זמ"ז. לדוגמא נעתיק כאן{{הערה|בקיצור ובשינוי לשון.}} קטעים מד"ה להבין עניין ספירת העומר{{הערה|תשח"י.}} לגבי התכללות מידת החסד, ועל דרך זו מסבירה תורת החסידות גם את אופני התכללות שאר המידות זו בזו (הן בנפש הבהמית והן בנפש האלוקית).

'''חסד שבחסד:''' באופן כללי מדת החסד עניינה אהבת ה'. חסד שבחסד היינו שהאהבה לא תהיה רק כפי שהיא מצד הטבע (שהיא בהעלם), אלא כפי שבאה בגילוי ובתוקף.

'''גבורה שבחסד''' הוא שהחסד עצמו בא בהתלבשות בענין של גבורה. והיינו, שמצד מדת החסד והאהבה נעשית אצלו פעולה שבגילוי היא ענין של גבורה (כמו מי ששונא את אויבי האהוב, ששנאה זו באה מצד מדת האהבה עצמה, שכל כך גדלה אהבתו להאהוב, שמצד זה הוא שונא את אויביו).

'''תפארת שבחסד''' היינו שהחסד בא באופן של תפארת, לדוגמא, שלא מיטיב לכל ללא הבחנה (גם לרשעים) אלא בהבחנה – ואז הרי זה תפארת לו מן האדם, ובמילא גם תפארת לעושיה.

'''נצח שבחסד''' היינו שמצד גודל אהבתו לדבר האהוב הרי הוא מתעורר במדת הנצח להתגבר על כל המניעות ועיכובים המפסיקים בינו להאהוב, לנצח אותם, ולהתקרב אל האהוב או הדבר האהוב עליו. שהחסד עצמו בא בענין של נצח, שמצד גודל אהבתו הרי הוא עומד בנצחון כו'.

'''הוד שבחסד''' הוא בהיותו מתלבש במדת הגבורה להשפיל אויביו ולנצח מלחמות ולהציל אוהבי עליון, שמצד אהבתו הרי הוא שונא לאויבי אוהבו, וכמו"כ הוא בהוד שבחסד, שהמלחמה כו' באה מצד מדת האהבה{{הערה|וההפרש בין גבורה שבחסד להוד שבחסד הוא, שהגבורה היא שנאה בלב בלבד, וההוד הוא גם מלחמה בפועל.}}.

'''יסוד שבחסד''' היינו שמצד אהבתו הרי הוא מתקשר עם האהוב, וכל שתגדל אהבתו כך תגדל גם ההתקשרות.

'''מלכות שבחסד''' היינו שמצד אהבתו הרי הוא מדבר דברי אהבה, או שמדבר גם דברים אחרים בכדי להיות ביחד עם האהוב.