עריכת הדף "דומם צומח חי מדבר" (פסקה)

==הדרגות==
===דומם===
[[דומם]] מתייחס לכל החפצים הקיימים בעולם שהינם דוממים.
ב[[תורת החסידות]] מבואר מעלת ה[[דומם]] בכך שלפי הכלל הידוע שכל הגבוה יותר נופל נמוך יותר, ממילא הדומם, שהוא הדרגה הכי נמוכה, שורשו גבוה עוד יותר מהמדבר, לכן הצומח, חי, ומדבר ניזונים מהדומם.

[[עולם העשייה]] נקרא בשם דומם, שגם החיות הרוחנית של עולם העשייה נקרא בשם [[גשמיות]] מאחר שהוא כח להחיות את הגשמיות, וכמאמר חז"ל: "אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה", ולכן גם הכח הרוחני של עולם העשייה בכללו נקרא בשם דומם.
===צומח===
[[קובץ:דשא.JPG|שמאל|ממוזער|250px|צומח]]
צומח מתייחס לכל הצומח הקיים בעולם. מין הצומח הוא כנגד [[עולם היצירה]].

===חי===
חי מתייחס לכל היצורים החיים הקיימים בעולם, שאינם מדברים בשפת בני האדם (חיות, בהמות ועופות). המין החי הוא כנגד [[עולם הבריאה]].
===מדבר===
מְדַבֵּר מתייחס לכלל המין האנושי. מעלת מין המדבר על מין החי הוא שהולך בקומה זקופה, היינו שהראש (מוחין) הוא למעלה מהלב (מידות), ולכן אצלו שייך ענין של "מוח שליט על הלב", מה שאין כן ב[[בהמה]] שהמוחין כפופים למידות.

לגבי השאלה מדוע נקרא האדם על שם מעלת הדיבור ולא על שם מעלת השכל (שהרי גם בבעלי חיים יש דיבור{{דרוש מקור}})?, נראה לומר שדיבור באדם בא כעניין '''תקשורתי'''. כלומר, בדיבור אמיתי מעוניין האדם לשתף שכלו או מדותיו גם ללא רווח אנוכי וישיר. עצם '''השיתוף''' והתקשרות הוא מבוקש '''בפני עצמו''' - ואת זה אין בבעלי חיים.

כמו כן מפני שהאדם הולך בקומה זקופה, ביכולתו לראות את השמים, היינו להבין ולהרגיש את מעלת הרוחניות על הגשמיות.

מעלתו של המדבר - האדם, נגזרת גם משמו - מלשון "אדמה לעליון", היינו שהאדם דומה ומשתלשל מבחינת אדם העליון, ומעלתו ושלימותו האמיתית היא בהתכללות והתבטלות לאלוקות.

בספר הכוזרי מבואר כי קיימת דרגא נוספת בסוג המדבר, וההפרדה הזאת הינה הפרדה אלוקית. עניין זה מבואר בהרחבה בתורת החסידות, המבארת את מעלתו של היהודי בכך שיש לו (בנוסף לנפשו הבהמית, גם) [[נשמה]] אלוקית, בשונה מהגויים להם יש רק נשמה בהמית.