עריכת הדף "אשר" (פסקה)

==בתורת החסידות==
[[הרבי]] מבאר{{הערה|[https://drive.google.com/file/d/18DQsyK8uXzPiTOW81GKQxAmsPeTaJZoK/view?usp=drivesdk לקוטי שיחות חלק א', ויחי].}} את התוכן בעבודת ה' של ברכת יעקב לאשר "מאשר שמנה לחמו", וכן ברכת משה "וטובל בשמן רגלו": "שמן" הוא [[חכמה]] ו"רגל" היא העבודה ב[[קבלת עול]]. "טובל בשמן רגלו" הוא שהשמן משמש לרגל, מפני שמעלת העבודה בקבלת עול גדולה יותר.

והביאור בזה: שבט אשר היה האמצע והפנימיות של מחנה [[דן]] (שחנה בצפון [[המשכן]]). דן הוא "מאסף לכל המחנות", שהיה לו קבלת עול לקיים רצון העליון ולכן נסע באחרונה כדי להחזיר את האבידות של שאר בני ישראל. שאמרו חז"ל "איזהו שוטה זה המאבד מה שנותנים לו", והפירוש הפנימי בזה הוא שלכל אחד ישנו [[מ"ה]] - [[ביטול]], אך יכולים לאבד את בחינת מ"ה. ושבט דן, על ידי עבודתם בקבלת עול, מחזירים לבני ישראל את הביטול דמ"ה.

וזהו הביאור במאמר חז"ל, על הפסוק "יהי רצוי אחיו", ששבט אשר נתנו מזון לשאר בני ישראל בשנת ה[[שמיטה]]. שבשמיטה יש את השאלה "וכי תאמרו מה נאכל", זאת אומרת שנמצאים במצב של קושיה והסתר, ורק על ידי הקבלת עול דשבט אשר יכולים להלך גם במקום של העלם והסתר.

מובא במדרש "מאשר שמנה לחמו: שהוא מעמיד בגדי שמונה. והוא יתן מעדני מלך: שהיו בנותיו נאות.. נישאות לכוהנים גדולים". היופי האמיתי של אישה הוא עניין ה[[צניעות]] הקשור עם העבודה דשבט דן קבלת עול - "דונו דיני", שמתנהג בכל פרט כפי הוראת השולחן ערוך. וזהו הקשר בין אשר - בחינת קבלת עול - ל"בנותיו נשאות לכהנים גדולים". רש"י מביא מהספרי על הפסוק "ברוך מבנים אשר" "אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר", ורש"י אומר ש"איני יודע כיצד" (כי אין רואים במנין בני ישראל שנתברך יותר משאר השבטים). ויש לומר שענין הברכה בבנים הוא הברכה של נחת מהבנים שזוכים לזה על ידי העבודה בקבלת עול. והקשר בין קבלת עול לבנים טובים, שחינוך הילדים הוא היסוד, והילדים הם הבסיס והרגל של עם ישראל כעניין הקבלת עול המהווה בסיס לכל עבודת ה'.