עריכת הדף "אגרת הקודש - סימן ד'" (פסקה)

==סיכום==
שכל ורגש הם כוחות '''חיצוניים''' - כשמתגלה '''פנימיות''' הלב בתפילה אין זה תוצאה מעבודת השכל והרגש, אלא '''מתנה'''.

מתנה ניתנת רק למי שעושה נחת רוח. החיים האמיתיים (האהבה המסותרת, עצם הנפש, ניצוץ האלוקות שבנפש) הם מתנה לנותן חייו לזולת (צדקה).

:על פי הנ"ל מובן הפסוק "צדק לפניו '''יהלך''' וישם לדרך פעמיו". הצדקה '''מוליכה:'''
* מלמטה למעלה - את '''פניו''' (פנימיות הלב) לה',
* ומלמעלה למטה - את הפנימיות העליונה שתאיר '''בדרכו''' (במצוותיו),
* ולכן נקראת "שלום".