עריכת הדף "חנוכה" (פסקה)

===טעם שמברכים אשר קדשנו במצוותיו ===
הגמרא מביאה{{הערה|שבת כג א.}} שתי דיעות מדוע מברכים בחנוכה "אשר קדשנו במצוותיו" למרות שאין בתורה מצווה כזו: לדיעה אחת הפסוק "לא תסור"{{הערה|שופטים יז יא.}} מחייב אותנו '''בכל''' מצוות חכמים{{הערה|הן הגזירות והן המצוות מדברי סופרים.}} (כולל חנוכה), ולדיעה השניה{{הערה|שמ"לא תסור" לומדים רק את הגזירות וההרחקות אך לא את המצוות.}} לומדים את הציוי על חנוכה מ"שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך"{{הערה|האזינו לב ז.}}.

תורת החסידות{{הערה|ראה ד"ה מאי מברך חנוכה תשל"ו, והמאמרים שנסמנו שם.}} מסבירה את העניין הפנימי בזה על פי הפתגם שחמורים דברי סופרים '''יותר''' מדברי תורה{{הערה|סנהדרין פח ב, ע"ז לה א, ירושלמי ברכות פרק א הלכה ד.}}. היינו, מצוות התורה מוגבלות באור שהן יכולות להמשיך: מצוות ה"עשה" ממשיכות את האור הפנימי וה"לא תעשה" את המקיף. אבל המצוות שמדברי סופרים שורשן ב[[עתיק]] שלמעלה מעלה מהתורה שהיא באצילות{{הערה|"מחכמה נפקת".}}) הנה בכוחן להמשיך בפנימיות גם את האור המקיף.

ועניין זה נרמז ב"זקניך ויאמרו לך" - "זקן" היא דרגת דרגת עתיק שהיא המקור לדברי סופרים. והיינו, זה שמצוות מדברי סופרים לא נכללו בתורה אינו כי אינם תורה אלא להיפך - כי הן '''למעלה''' מהתורה.