עריכת הדף "תומכי תמימים ברינואה" (פסקה)

== המעבר לברינואה ==
[[קובץ:ברינוא.jpg|שמאל|ממוזער|250px|התלמידים הראשונים בישיבה]]
לא עבר זמן רב, וקבוצה נוספת ממחנות הפליטים ב[[אוסטריה]], באה ל[[צרפת]]. בסוף חודש [[מנחם אב]] [[תש"ז]], קצת יותר משלושה חודשים מאז הגיעה הקבוצה הראשונה, באו כמה מאנ"ש בראשות החסידים: הרב [[שלמה חיים קסלמן]], הרב[[יוסף גולדברג]] והרב [[נחום לבקובסקי]], ושוכנו בסיוע הג'וינט בעיר ברינואה, בפרברי [[פריז]].

עד מהרה הוקם סניף ישיבת [[תומכי תמימים]] גם במקום החדש. גם תלמידי הסניף ב[[פריז]] באו והתאחדו בסניף של ברינואה שהפך לגדול ולמרכזי שבישיבות חב"ד באירופה כולה.

היו סיבות טובות לתלות תקוות בסניף ברינואה. בסניף זה, טמונות אפשרויות מיוחדות בתחום הגשמי ובתחום הרוחני. עצם היותה של ברינואה [[עיירה]] קטנה הרחוקה משאונה של עיר בכלל ושל פריז בפרט, היותה מעלה עצומה לקיומה של ישיבה ברוחה של [[תומכי תמימים]] במקום זה, שם יוכלו התלמידים להיות מונחים בעבודת ה' באין מפריע.

גם המבנה שניתן לפליטים על ידי הג'וינט היה גדול ומתאים במיוחד לצרכי הישיבה שהתאקלמה בו היטב. מבנה זה ראוי לתיאור מיוחד:

ארמון גדול וישן בן שתי קומות, שהיה שייך לפני שנים לממשל הצרפתי, שמו היה "הארמון הקטן" (בצרפתית: "פטיט שאטו" 2 - הרחוב בו שוכן הארמון נקרא על שמו). קומת הקרקע של הארמון מונה שני [[חיידר|חדרים]] גדולים ועוד כשמונה קטנים יותר. בין שני ה[[חיידר|חדרים]] הגדולים חיברו שתי זוגות של דלתות, את האחת סגרו ובגומחה שנוצרה עשו ארון ספרים. בין שני ה[[חיידר|חדרים]] היה תנור לחימום עליו היו מניחים את ה[[תפילין]] בעת ה[[תפילה]]. באולם הקטן למדו התלמידים הקטנים יותר אלו שעדיין לא למדו [[חסידות]], ובגדול למדו התלמידים הגדולים. באחת הפינות הקימו את מטבח הישיבה, וחדר אחר שימש כחדר האוכל.

בקומתו השניה של הארמון היו כשלשה עשר [[חיידר|חדרים]] קטנים, בהם שוכנו בחורי הישיבה ומשפחות אנ"ש שגרו במקום. בפרוזדור בין ה[[חיידר|חדרים]] עמד לרשות המשפחות גז על שני כסאות, וזה שימש כמטבח.

את הארמון סבבה חצר ענקית עם עצי פרי לרוב ובריכות, באחת מהן - הגדולה - השתמשו בחודשי הקיץ כבריכת שחיה. הייתה שם גם בריכה קטנה ומרובעת שנבעה ממעין ומימיה היו צלולים וזכים. באחת התקופות - כשהמקווה הייתה סגורה - השתמשו בבריכה זו לטבילה בבוקר.

מעבר לכל המעלות המנויות לעיל הנהלת הישיבה הייתה מעולה ביותר.
חברי ההנהלה היו גדולי החסידים, מהאריות שבחבורה, שעוד ב[[רוסיה]] היו מפורסמים כבעלי שיעור קומה מיוחדת: כראש הישיבה כיהן הרה"ג ר' [[יוסף גולדברג]], כ[[משפיע]] כיהן הרב המפורסם ר' [[שלמה חיים קסלמן]], כמשגיח כיהן הגה"ח ר' [[נחום לבקובסקי]], וכרמי"ם כיהנו הגה"ח ר' [[נחום טרבניק]] והגה"ח [[משה רובינסון]] (קאראלעוויטשער). בנוסף לצוות הרוחני נתמנה החסיד המפורסם ר' [[ישראל נח בליניצקי]] כמנהל הגשמי.

מעל צוות ההנהלה בפועל, הקים [[הרבי הריי"צ]] ועדה רוחנית וגשמית לישיבה, שהוא עצמו בחר את חבריה, וכפי שמפרט במכתבו הנ"ל להנהלת הישיבה:
".. ובזה הנני למנות בתור ועד הנהגה הרוחנית לישיבת תומכי תמימים אשר בעי"ת פאריז, את ידידי הנעלים וו"ח אי"א, הרב מוהר"ר אברהם אלי' [שי'] פלאטקין, יו"ר הרב מוהר"ר נחום שמרי' [שי'] סאסאנקין, הרב מוהר"ר ישראל נח שי' בליניצקי, הרב מוהר"ר שלמה חיים [שי'] קעסעלמאן ומוהר"ר בצלאל שי' וילשנסקי, סגנים.

ולועד הנהגה לעניני כספים וסידור הגשמיות הנני למנות את ידידיי הנעלים וו"ח אי"א הרב מוהר"ר ישראל נח שי' בעליניצקי יו"ר. מוהר"ר פרץ שי' מאצקין, מוהר"ר איסר קלובגאנט, מוהר"ר חייקיל שי' חאנין, מוהר"ר ישראל [שי'] לייבאוו, מוהר"ר חיים שי' מינקאוויטש, מוהר"ר שמואל בצלאל [שי'] אלטהויז, ומוהר"ר שי' בודנעוויץ, סגנים".

לסיוע להנהלת הישיבה, שלא היו בקיאים דים בשפת המדינה היה גם יהודי בשם שכטוב שידע היטב צרפתית ושימש איש הקשר של הישיבה עם החוץ, ולאחר זמן החליף אותו בחור יהודי אחר בשם מאיר פידליס.