עריכת הדף "תהלים ע"ט" (פסקה)

==בחסידות==
*'''מזמור לאסף''' – למרות שתוכן המזמור הוא קינה על החורבן, הוא לא נקרא בכי, נהי, או קינה, אלא דווקא מזמור, כיון שהחורבן עצמו נעשה מתוך אהבה, שהקב"ה שפך את חמתו על העצים והאבנים, והמטרה הפנימית שלו הוא בניה של בית מקדש מעולה יותר בגשמיות וברוחניות{{הערה|לקוטי שיחות חלק כ"ט עמוד 11, משיחת שבת פרשת דברים ה'תש"מ. לקוטי שיחות חלק י"ט עמוד 75, משיחות כ' מנחם אב, שבת פרשת עקב ושבת פרשת ראה ה'תשל"ד. שיחת ליל תשעה באב ה'תשד"מ.}}.
*'''באו גוים בנחלתך''' – מזמור זה העוסק בחורבן ובגלות פותח את השיעור תהלים היומי כפי שנחלק לימי החודש, ובסיום השיעור הזה מדובר בלשון דומה דווקא על הבניין והגאולה, "כי אתה '''תנחל''' בכל הגויים", והקשר הפנימי ביניהם, הוא כיון שיש ענין של 'באו גוים בנחלתך' למעליותא, שאור הקדושה שבני ישראל מפיצים מתפשט למרחוק כל כך, עד שאפילו הגויים מתעלים ונעשים להיות חלק מנחלתך, כיון שגבולות הקדושה מתפשטים למרחוק, וזה עצמו מביא ל'אתה תנחל בכל הגוים', גאולה כפשוטה{{הערה|שיחת ליל ב' דחג הסוכות ה'תשמ"ג.}}.
*'''נתנו את נבלת עבדך מאכל לעוף השמים''' – היניקה של הלעומת זה אינה מהעצמיות של בני ישראל דווקא, אלא מתחילה דווקא מהדברים הטפלים והחיצוניים, ומזה אפשר ללמוד הוראה, להיות זהיר טפי דווקא בענינים הטפלים, כי בהם דווקא מתחיל היצר הרע לנסות ולהפיל אותו{{הערה|שיחות שבת פרשת אמור ה'תש"מ.}}.
*'''ואנחנו עמך וצאן מרעיתך''' – על אף הקשר הנעלה בין אב לבן, זהו קשר של השתלשלות, ולעומת זאת בחינת 'צאן' מורה על עבודה באופן של ביטול והמשכה של למעלה מסדר השתלשלות, וצאן הוא מלשון 'יציאה' שיוצא מגדרי ההשתשלות, ודווקא על ידי העבודה באופן של צאן בביטול - ממשיכים את האלוקות למטה באופן נצחי, כסיום הפסוק "לעולם, לדור ודור"{{הערה|ד"ה כי ישאלך בנך ה'תש"מ.}}.
*'''לדור ודור נספר תהלתך''' – הפסוק רומז ל[[שני תקופות בימות המשיח]]{{הערה|ד"ה ברוך הגומל ה'תש"מ.}}, ולג' דורות{{הערה|משיחות שבת פרשת ויקרא ה'תש"מ.}}